אדון לעצמי

שעת סיפור, כמה דקות לפני השינה.

פעם, לא כל כך מזמן, במקום לא כל כך רחוק, היה מגדל, ובמגדל הייתי אני.
העולם מתחת כבר היה שקוע בחלומות ושינה עמוקה. בבתים ישנו הילדים, הגדולים, וגם כל החברים. אפילו הכלבים והחתולים כבר ישנים...
רק אני יושב לי במגדל, מביט החוצה אל השמיים והכוכבים, וחושב על מה כולם חולמים.
אולי הם חולמים על עוגות שוקולד, עם סוכריות צבעוניות ודובדבנים.
אולי על מכוניות מרוץ ומטוסים מהירים, שטסים באוויר ובין העננים.
אולי על שדות ירוקים עם פרחים קטנים וגדולים, והרוח שנושבת בין הענפים.
ואולי על נרות מטפטפים, שוט מעור ואזיקים... (;