ללא כותרת

אחרי שכססתי את כל הציפורניים על מנת להישאר ערה. ניסיתי את הדובדבנים שקניתי עבורה אך נותרו במקרר משום שהייתי חולה.

חייבת לציין שלא כולם טובים, אבל מספיק אחד (והיה יותר מאחד) כדי להזכיר לי את טעמו של גן עדן. והציפיה לקראת הבא שאתענג עליו שוב, שבה עם כל נגיסה.

נ.ב. אם עוד מישהו יבוא ויספר לי שאני מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה, אני נשבעת, למרות שאני סולדת, אני אהפוך לאלימה.
כי כל מה שאני רוצה בסה"כ רשום לעיל.