ללא כותרת

אני אומרת לעצמי
משהו מוזר עובר עלייך וזה רק סימפטום.

אחרי יום של עבודה מתישה באמת, ברגע של חולשה אני מודיעה לו שאני מבטלת את התוכניות שלנו להערב אחרי שכל אתמול שיגעתי אותו שזה בדיוק מה שאני רוצה. הוא הוכיח אותי ובצדק אבל אני יודעת שגם הוא נשם לרווחה.
עכשיו אחרי שנשמתי טיפה בחזרה, עשיתי בדק בית בענייני תשוקה ואמרתי לעצמי שאני כולי זיוף אחד גדול לאחרונה, ובסוגריים לא רק באורגזמות עסקינן למרות שגם אותן אני מזייפת לא רע.

במשך פחות מחודשיים, 37 ימים ליתר דיוק, אבל מי סופר, כתבתי בשלושה פוסטים שונים שיש גבר שהמילים שלו מרגשות אותי, וכל פעם התכוונתי למישהו אחר. אני לא מבינה את הקלות הבלתי נסבלת של הריגוש ועוד יותר של אובדנו, אני הופכת למכורה לגירויים חדשים.

אבל יש כמה משפטי מפתח שאם אומרים לי אותם אני נמסה, אני יודעת שזה מגוחך, בראש אני צוחקת על עצמי, אני מזהה מניפולציות ואת אותו מטבע שחוק, אבל לרגע אחד, שניים או שלושה אני משחקת בנדמה לי ושיהיה נחמד לשחק את הפנטזיה עד תומה. אני קונה את זה רק בגלל שאני רואה נכוחה

במשך שנים ארוכות לא חיפשתי כאן דבר, לעיתים רחוקות (בהתעלם מהתקופה האחרונה) שיחקתי כאן, בין קשרים אחרים, רק עם אלו שמשחקים בטוח, שאין סכנה שאאבד את הלב בקשר איתם. שהמילים שלהם מרגשות אותי אבל המעשים פחות, שאני יכולה לטבוע לכמה זמן באותה תשוקה מדומה. גם הם וגם אני שיחקנו בלזייף כדי לפנטז ולא לגעת בדבר האמיתי. זה היה טוב להם, זה היה טוב לי.

אבל עכשיו לא בא לי ככה יותר. לא בא לי לזייף אותי אבל אעשה שוב אם זה ירגש, אחרי הכל אני לא צדיקה.