לפני 14 שנים. 2 במרץ 2010 בשעה 21:23
קאנט ציווה לעולם לא להתייחס לזולת כאל אמצעי בלבד, אלא כתכלית בפני עצמה.
האם כאשר אני מחבקת אותך, ואתה כמו חפץ או בובה שהחיבוק שלי לא עושה לו כלום ואולי אפילו לא נעים לו, אני עוברת על הציווי הקאנטיאני?
כואב לי יותר כשאתה לא נוגע, מאשר כשאתה נוגע איפה שכואב. האם זו הפרה של הציווי הקאנטיאני?
האם האהבה שלי אליך היא למעשה אהבה עצמית?
