שנה וחצי.
וקצת.
לא נתפס.
אני בודק את התאריך המוצמד לפוסט ההוא
האחרון, העוזב.
ואני לא יודע אם לצחוק לבכות או להקיא.
היום אלך למסיבה מהסוג שנטשתי לפני שנה וחצי.
והתגובות והצפיות על בליפ סתמי לגמרי.
אז אכתוב לכן.
הייתי ילד רע, נשים וילדות, הייתי ילד רע מאוד
במיוחד אלי.
ולא שאני בעניין או בעסק בכלל
אבל מגיע לי עונש
ללא שום ספק
אקום אל הלוח השחור עם גיר אדום ביד ואכתוב, כמו ילד טוב, 150 פעמים על הלוח ברצף, בחריקות וצרימות גיר ארוכות:
לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב. לעולם לא אמכור את נשמתי בשביל אשה שוב......
(כאילו שזה בכלל יעבוד, כאילו השיעור ילמד).
לפני 13 שנים. 12 באוגוסט 2010 בשעה 19:19
