|
|
|
היה אחלה סופשבוע.
משפחתי, זוגי, חברי.
היתה אחלה הפתעה.
נעים שחושבים עלי.
היה אחלה מזג אוויר.
אביבי כזה. אפילו הצלחתי להזיע.
היו אחלה חוויות, חלקן ראשוניות.
וממרומי גילי זה מכובד שעדיין יש ראשוניות באוויר.
ת'כלס, היה טוב.
ת'כלס, הרוב טוב. בשוטף.
אפילו תחושות ה'לא הוגן' והצריבה שם בצד שמאל הצליחו להתעמעם קצת.
קצת.
זה קצת לא הוגן, בכל זאת.
תנאי ההסכם השתנו תוך כדי.
להכניס ככה פתאום סעיפים שלא היו שם בהתחלה,
ושאף אחד מהצדדים בכלל לא חשב עליהם,
זה קצת לא הוגן, בכל זאת.
למי שלא היה שם זה בטח קשה להבין,
איך יכולות שתי משבצות מקבילות להתקיים להן.
יחדיו, זו לצד זו, מבלי להתנגש (לפחות אצלי).
אבל למי שכן היה שם, וכן ידע לנהל במקביל שתי משבצות פרטיות משלו,
זה גם קשה? איי ג?ס שכן.
וזה... גם זה קצת לא הוגן, בכל זאת.
ומה עם הסטייטמנט המופלא הזה,
שאיך שלא... ומה שלא... בכל זאת
מה המשקל שלו?
גם לגביו השתנו התנאים באמצע הדרך?
תגידו לי אתם, לא נשמע לכם
קצת לא הוגן?
אני יודעת מה אני רוצה.
אני יודעת מה יעשה לי טוב.
אני יודעת מה ימלא אותי.
אבל זה לא הדבר הנכון לעשות.
לא הוגן.
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
אאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אז אחרי ההיי של אתמול בא הדרופ של היום, ואיזה דרופ מלכותי.
קשה לי לתאר, אפילו לעצמי ללא מילים, את האגרוף בבטן שהמילים האלה הכניסו לי.
שנים שאני חיה את התחושות האלו, שנים שהן מלוות אותי ומשפיעות על מעשיי, מבלי שאתן להן זכות קיום. מבלי שאקח רגע לחשוב עליהן ועל המקור להן, ואבצע עיבוד כלשהו. נתתי לזה ללוות אותי מהצד, עד שבא הטריגר והחצין ה-כ-ל. ורק אז אחרי שזה נשפך לי החוצה, כמעט בלי פילטרים בכלל, יצא שנתתי לעצמי לחשוב על זה, קצת. ואז הרבה, כי זה מספיק חשוב ודרמטי כדי שבאמת אתן מאמץ כן להבין מה ומי.
אז יש שם חשבון נפש מהסוג הזה שגורם לי להודות בתכונות לא מזהירות שלי. ולהכיר, באופן פחות מכיל משהתרגלתי, בתכונות הלא מזהירות שלה. אבל, כמו במקומות אחרים בחיים שלי, מבחינתי, זה סיר המרק שלי ואותו אני מתכוונת לאכול. גם כשהוא שורף לי את קצה הלשון.
במבט לאחור, זה רע. זה רע כלכך, לתת לרגש עוצמתי כלכך להפוך לשקוף. כי עובדה שגם במלוא שקיפותו, הרגש הזה השפיע יותר ממה שהעזתי להודות על כמעט כל צעד חברתי שלי בהרבה שנים האחרונות..
אחרי כלכך הרבה שנים של מניעה מהתעסקות בזה, כשזה פתאום צף, איבדתי את יכולת הניטור. כשאמרתי מה שאמרתי - ואכן, אלה היו מילים קשות, מאוד - לא יכולתי לעצור. דיברתי ודיברתי, אפילו שהמדיום הנבחר היה קלוקל, אמרתי דברים שלעולם לא היו יוצאים לי מהפה בכל הזדמנות רגילה, בה אני on guard כמו שאני רגילה להיות.
חלק ממני ממשיך לטעון שזה לטובה. שמערכת יחסים כלכך מרכזית בחיי לא יכולה להתקיים באיזון אם צל כזה משמעותי מעיב עליה, ושההצפה הזו שחשתי היתה חייבת לבוא לידי פורקן. על כל המילים הקשות שיצאו שם, על כל המשמעויות הרות הגורל שיש להן. החלק השני מצטנף בפחד בצד. היסטרי מהעובדה שבמחי שיחה מחקתי שם כמעט 20 שנה. ולא כי רציתי למחוק, אלא כי הצל הזה שנמצא שם גדול מדי מכדי להחזיק מערכת יחסים עדינה (ועל זה אומר החלק הראשון - זין, אם היא כזו עדינה, היא לא שווה את זה, בטח לא אחרי 20 שנה).
אבל אחרי למעלה מ-10 שנים שאני נושאת מטען, לשמוע ממנה שאני פגעתי במילים שלי, כי העזתי לפרוק את המטען, ושממני צריך ספייס עכשיו, זה ממש שבר אותי לחתיכות.
עוד וי ענק סומן.
אתמול באה הפייה לבקר. לראשונה.
איזו התרגשות!!!
ורק אמא לא היתה שם 😒 כי אמא עובדת כמו חמור. חמורה. אתון, נו.
והיום התרגשות נוספת. כזו שאמאבא עובדים קשה עבורה.
מקווה שהגשם לא ידפוק הכל.
ורק הטלפון - דומם.
מישהו נוסף מכיר את את התחושה הזו,
לחכות ליד הטלפון לצלצול שיודעים שלא יגיע,
או שרק אני השרוטה?
נניח שיש עוד שיא לפנינו. רק נניח.
נניח שקיימת המסוגלות הזו להגיע לשם שוב.
אזי נשאלת השאלה, מהי הדינמיקה שתוליך לשם?
מה יעזור לנו לעזוב את הפרווה, המוכר והבטוח?
מה יוביל אותנו למחוזות הריגוש והאקסייט 😄 ?
ניסיון לזנק אל מעבר לקשת?
או אולי טפטופים והבלחות שייצרו מומנטום?
לראשון נדרש אומץ, ומצברוח הרפתקני. עיוורון מבחירה לסכנות.
לשני, תחושת מחוייבות ואמונה בצדקת הדרך. וסבלנות.
ובסוף, הלא, מה שיקרה פחות תלוי ברציונל ויותר, בטיב הקשר.
חזק. אדם חזק.
מהו אדם חזק?
אדם שלא נשבר.
שרואה קושי וצולח אותו.
מהו אדם חזק?
אדם שמתמודד.
איך מתמודד?
להיבהל זה להתמודד?
להדחיק זה להתמודד?
לא, אה?
כי זו דווקא דרך מצוינת לא להישבר (ע"ע אדם שלא נשבר).
אולי דווקא לחשוף זה להתמודד?
לחשוף את הגירוי, כמה שהוא קבור שם בפנים. לגרד. לגרד עד ששורט. עד שכואב, עד שמדמם.
נקודת ציון.
עוד אין לי המילים שיספרו מה עושים עם פצע מדמם.
אני מכירה רק דרך אחת.
