אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Realitivity

מציאות סובייקטיבית.

רקעלעצמילספרידעתי

עליי. על החיים שלי. על המחשבות/רצונות/מעשים שלי. על הבדסמ שלי. טוב, לא ממש בעצם.
לפני 14 שנים. 27 בנובמבר 2009 בשעה 14:41

וטכנולוגיה זה קקה.

לפני 14 שנים. 25 בנובמבר 2009 בשעה 19:01

אז כבר מזמן הבנתי שאין לי 'זה', אם ב'זה' הכוונה היא לעונג שבא מ'מציאת המקום שלי', או לסיפוק שמגיע מריצוי הפרטנר. לא בגלל זה אני כאן ולא זה מה שעושה לי את זה. זה איזשהו יצר הרפתקני פרוורטי שמניע אותי פה. לבדוק, לנסות ולהתנסות. לגרד שם את קצה גבול היכולת, ולו רק על מנת לגלות איפה הוא. איך נראים הקצוות שלי, ואיך אני נראית בהם. לראות מה זה עושה לי.

זוכרת את האימג' ההוא מאחד הסשנים הראשונים, שאחרי התעללות מאסיבית, כשאני כבר במצב מעוך-נמוך ככה טוב טוב, הוא לקח אותי לראות אותי. זה לא חשוב כמה רע נראיתי, מה שכן חשוב הוא שהאני הקיצונית השתקפה לי במראה. אני כשאני פסיכית. ואהבתי את אני הפסיכית.

גם היום, כשהוא תקוע לי בישבן, שניה אחרי שה'פקק' נפתח והוא הצליח למצוא את דרכו פנימה, לגמרי, מצאתי אותה לרגע. דירטי טוק מקרב אותי אליה כנראה. אוהבת להודות בזמן אמת כמה אני נהנית מזה. אוהבת שהוא משקף לי - במילים הפעם - אילו מעשים גורמים לי להמריא. אוהבת, לפעמים אפילו זקוקה, להבין על עצמי שעם כל הבנאל, בכל זאת, אי שם בפנים, אני לא מיינסטרים. אני שרוטה. אני פסיכית.



ובכל זאת, רק תגיד כאפות לכוס, ותראה איך כהרף עין אני חוזרת להיות שבלונה סטנדרטית נטולת טיפת פסיכוזה.

לפני 15 שנים. 22 בנובמבר 2009 בשעה 17:04

חידת השבוע (אין לי כוח להתאמץ כלכך היום):

כמה איום לאחסן בו אחורה (4)

לפני 15 שנים. 21 בנובמבר 2009 בשעה 18:15

Noman'sland: The area that begins at the end of the comfort zone and ends at the end of ability

לפני 15 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 19:05

דרוש טריגר.
תודה.

לפני 15 שנים. 17 בנובמבר 2009 בשעה 18:52

לא ברור לי למה אפשרי לפתוח ולנהל ניק כפול.
לא ברור.

לפני 15 שנים. 15 בנובמבר 2009 בשעה 19:45

היום עוד שניים (!) השמיעו לי את המילה 'להתמזמז'.

לפני 15 שנים. 13 בנובמבר 2009 בשעה 16:22

שבוע שעבר איכזבתם. חדתי חידה לא קשה במיוחד וקיבלתי אפס פתרונות. התשובה היא מה זאת אומרת. לחידה

ולחידת השבוע, כי אני לא מהנדכאים בקלות:

הכניס את החולצה לבטן כדי להשיג אחד ולהיכנס (5).

לפני 15 שנים. 12 בנובמבר 2009 בשעה 19:22

פוביה היא פחד עקשני ולא רציונאלי מאובייקט ספציפי, מפעילות או ממצב כשהתוצאה היא צורך להימנע מהאובייקט או המצב.

ישנם שלושה מאפיינים המבחינים בין פוביה לפחד רגיל :

1. מפחדים מהאובייקט או מהסיטואציה במשך תקופת זמן ארוכה.
2. אתה יודע שפחדיך אינם רציונאליים והגיוניים אך הכרה זאת אינה עוזרת לך להתגבר עליהם.
3. ההימנעות.

פוביה פשוטה - פחד חריף והימנעות מסוג ספציפי של אובייקט או מצב. פוביות מחיות, מגבהים (תחושת ורטיגו וסחרחורת או דחף לקפוץ כמו משהו חיצוני הדוחף אותך לקצה), ממעליות, ממטוסים, מרופאים, מרופאי שיניים, מברקים ורעמים, מפציעה עם דם (התעלפות), ממחלות.

התניה ע"י אסוציאציה והתניה ע"י הימנעות. התניה ע"י אסוציאציה - סיטואציה ניטרלית החלה לעורר חרדה גדולה כיוון שפעם האדם חווה בה פאניקה או חווה חרדה גבוהה.

התגברות על הפוביה דורשת ללמוד מחדש תגובות מסוימות.

כשאתה נחשף לסיטואציה אתה לומד להוריד את חרדת הציפייה ואת ההימנעות עצמה.

אתה נותן לעצמך את ההזדמנות לראות שאתה יכול להיכנס ולהישאר במצב הפובי בלי חרדה מוגזמת.

אתה לומד לסבול ולשאת את המצב ולבסוף תרגיש בנוח בכל מצב פובי אם תתקרב אליו בצעדים מספיק קטנים.




ואני אומרת, קדחת.

@@@

לפני 15 שנים. 11 בנובמבר 2009 בשעה 18:07

@@@

איך אפשר להסביר כימיה בין שני אנשים?

אפשר בכלל? או שיש או שאין. דיכוטומי. בינארי.

וזה קורה ברגע הראשון בו מצטלבים מבטים. אז זה מוחלט. לפה או לשם.
ואם אין, אז גם לבטח לעולם לא תהיה.
ואם יש, אז זה יכול ללוות אותם אפילו נצח, אבל רק בתנאי שזה מתוחזק כראוי.
עניין של דינמיקה בין שני אנשים.


@@@


איך אפשר להסביר דינמיקה בין שני אנשים?

בהמון צורות. דרך אין ספור דוגמאות.
הסברים יש בשפע.

הכל ברור וידוע והגיוני וטבעי, וזה שזה בלתי נמנע לא הופך את זה לקל יותר.

@@@