Realitivity

לא זוכרת שהיתה לי אי פעם תחושה כל כך עזה של רצון להוכיח שאני שווה מישהו.
שווה שירצה אותי.

לא זוכרת שהיתה לי אי פעם תחושה כל כך עזה של רצון לרצות מישהו (למה לא יודעת איך לנקד? הכוונה היא ל-to please, לא ל-to want).
להיות הכי טובה שיש עבורו.
להוכיח לו (לעצמי) שאני ראויה.

ובכל זאת אנושית, ובכל זאת טועה.
ולא זוכרת שהרגשתי אף פעם בושה כזו גדולה על שטעיתי. טעות מודעת.
ולא זוכרת שבעבע בי אי פעם הצורך הזה להתנקות, לספר, להתוודות.

כתבתי בפרופיל משהו שאני מאוד מאמינה בו. אני פה בעולם הזה כי איפהשהו בבפנים, בנשמה, דחוף לי להיחשף ולהתקלף.
להיות אמיתית, נטו, אני. במקום הכי רגיש ופגיע ומלא וחזק.
ומצאתי אותו.
את זה שמולו זה נכון שזה יקרה.
את זה שלוקח אותי לשם.
בטבעיות,
בחום,
באלגנטיות.
מפחיד לאללה להגיע לחשיפה הזו הטוטאלית.
אבל מסתבר שהרבה יותר מפחיד ומאיים לא להיחשף.

אני כל כך רגילה לא לעמוד בכללים ולהסוות את התנהגותי.
אני (חושבת שאני) שקרנית מעולה.
ופה, איתו, לשקר זה לא לשקר למישהו אחר, זה לשקר לעצמי.
הוא המראה שלי.