מזה הוא מקבל קיק הרי, מלהכאיב. להכאיב מאוד.
מזה, ומלבקש את הבלתי אפשרי, ולראות אותי יוצאת מגדרי עבורו, לבצע.
היו עד עכשיו שני סשנים בסך הכל. רק שניים. אבל העוצמה שלהם חרוטה בי עמוק.
בכל סשן הוא גירד לי את גבולות היכולת, ואני נדהמת מזה שהצלחתי.
סף הכאב שלי נמוך, ולא צריך הרבה בשביל לטלטל אותי פיזית, כך שזה קורה די מהר איתו.
הזהירו אותי ממנו, שהוא נסיין. נהנה לשחק בראש של הנשלטת. אבל אני, שאני ארתע מכזו הצהרה? נמשכתי יותר.
והנה הפגישה הבאה מתקרבת, והוא עם עבודת הכנה יסודית שתביא אותי לשם כבר במצב לא ברור.
אומר שהגיע הזמן לעלות מדרגה. שכדאי לי לשנן את מילת הביטחון (כשלעצמה הצהרה לא לעניין).
אמרתי שאנחנו ממילא כבר מגרדים לי את הקצה הפיזי. שאל כמה. אמרתי 75%. גיחך.
אמר שכל פעם שנתקרב ל-100%, זה יתרחק קצת. גבולות היכולת יתגמשו.
ואותי זה מפחיד בטירוף.
והנה הפגישה הבאה מתקרבת, וקשה לי לומר אם יותר מצפה או יותר פוחדת.
תוהה אם אמורה לפחוד ככה בכלל.
לפני 16 שנים. 21 בדצמבר 2007 בשעה 14:38