לפני 16 שנים. 16 בפברואר 2008 בשעה 19:57
כגודל הציפיות גודל האכזבות.
ואני, נוטה איכשהו לפתח ציפיות שלאו דווקא קשורות למציאות. והאכזבה שטופחת על פניי כל כך מרה וקשה.
לפעמים אני כל כך אטומה רגשית שזה מבהיל אותי.
דברים בעלי משקל יכולים לצוף מעליי, ואני אדישה מולם.
ואז מגיעים רגעים כאלה, דווקא רגעים דביליים, שאני אמוציונלית בטירוףףף, מסוגלת להיכנס למרה שחורה על שטויות.
ומבחוץ, אני צוחקת על עצמי. מה קורה לך?
והיום, זה יום כזה. היום זה היום הכי נורא. הכי מעצבן. הכי מבזה. הכי שעושה לי להרגיש שהחיים שלי הם כלוםםם.
היום, בא לי להחליף חיים.
עולמזופת.
