לפני 16 שנים. 17 בפברואר 2008 בשעה 19:55
קיבלתי אתמול טלפון מפתיע - לא מפתיע מהאדון הקודם. לא דיברנו מאז הקשר נותק, לפני למעלה מ-3 חודשים.
לא חשבתי שייצור עמי קשר שוב, כי הוא, והכרתי אותו היטב, מונע מאגו. וכשפוגעים לאדם כזה באגו, אין מחילה. על אף שזה נעשה בצורה העדינה ביותר שניתן - אבל אין עדין מספיק כשרוצים לחתוך. ובכל זאת, הוא צלצל. רצה להיפגש. איפה... כמה שזה לא רלוונטי. וכמה (וזה מה שבאמת מפתיע אותי), כמה שזה לא נוגע בי.
*
קוראת את הפוסט העצוב שלי מאתמול. הוא באמת נכתב מעצב. היה לי יום... אחד הגרועים.
החיים כאילו החליטו לעשות לי רע, וקיבלתי תמצית אפורה מרוכזת טוב טוב לתוך יום אחד.
האדון המאמם שלי היווה נקודת אור זורחת בתוך כל השיט ששחיתי בו. אפילו - וזה הישג לא מבוטל - עשה לי לחייך, והרבה.
אדון יקר שלי, אני אוהבת אותך.
