מתרכזת בלחשוב על מה שאתה עושה לי. מתרכזת בלחשוב על זה, או בעצם להיזכר בזה, כי עבר כלכך הרבה זמן מאז שעשית לי את זה. ואני אוהבת את מה שאתה עושה לי. אין, ולא היו כאלה. חוויות קצה אתה מעניק לי. ויושבת וחושבת בפעם המיליון על הסיטואציה הבלתי אפשרית הזו בינינו, על חוסר הסיפוק הבסיסי שלך איתי. ומתבאסת שלא יכולה להעניק לך את מה שרוצה וצריך. ושמחה שבכל זאת, על אף חסרונותיי המובהקים, בחרת לבחור בי. ומגחכת (על עצמי) שבעצם אתה לא באמת מתפשר (ולא הייתי רוצה לחשוב שכן). אתה לא באמת מסתפק במה שניתן לך ממני. אתה מקבל את זה בינתיים. עד ש...
והנה שוב זה קורה. מגיע הלילה, ואני יודעת שאתה בדייט עם מישהי. וזה דוקר לי. הקנאה הזו לך, אין לה מזור. כל עוד יש רגש, תהיה קנאה. וזה לא נאמר כדי למנוע ממך כלום או כדי לנטוע הרגשה לא נעימה (שאני די בטוחה שקיימת). זה נאמר כי כזו אני, ולרוב אני צריכה לומר. וממילא אתה הרי יודע את זה גם אם לא אומר שוב.
יש בי המון מהתכונה הזו שלא הייתי מחברת לנשלטת. אני אגואיסטית. אני יודעת שזה לא הוגן לצפות ממך להסתפק ב-5% הנהדרים שלי (זכויות יוצרים לזאתי), בעוד אני שבה הביתה למיטה חמה. אבל אני רוצה בך רק לעצמי (במקום כלשהו במשפט האחרון היתה גלומה מחמאה לך). ובכל זאת יודעת שזה לא ריאלי. ובכל זאת יודעת שאתה בפאקינג דייט עכשיו.
אז אני מתרכזת בלחשוב על מה שאתה עושה לי. משו לאונן עליו :)
לפני 16 שנים. 14 במאי 2008 בשעה 21:39