היום יש לי מן מצברוח כזה.
היה לי המון זמן היום בעבודה, על אף העומס.
נשארתי עד מאוחר ויכולתי להרשות לעצמי לצ'וטט לא מעט.
השטן הביא ת'קריזה כבר מאתמול, עם הדייט הזה שגם ככה העלה לי ת'סעיף, והשילוב של להיות עאלכ עצבנית עליו וזמן מיותר להרוג, הוליד מצברוח קרבי. קרבי פרווה, קרבי בכאילו, אבל קרבי. כזה שצריך אקשן.
וכמה קל לי להתעצבן מזוטות כשממש בא לי.
וכמה קל לי לעשות גלים כשממש בא לי.
וכמה כל ההתנהגות שלי כשממש בא לי ככה, זועקת תשתיק אותי, תשבית אותי, תסתום לי את הפה.
וכמה הוא יודע את זה.
ולכן, כמובן, עושה בדיוק את ההיפך.
נחמד אליי עד להקיא, מקבל כל יציאה עקומה שלי בהבנה, ואפילו בחיוך.
3 פעמים תמימות (ה-3 הראשונות שלי...) חסמתי אותו במסנג'ר, כל פעם לשניות ספורות. רק כדי להוציא תגובה.
3 פעמים שזה לא עזר לי.
בסוף קצת הגדשתי את הסאה, אז חטפתי.
אבל כרגיל במקומותינו, כשאני כבר כן מצליחה לסחוט עונש, הוא לא יהיה ספנקינג שובב, ממש לא.
אני. צריכה. למרוט. ולאכול. 10 שערות. כל יום. עד הודעה חדשה.
בזמנים כאלה אני מברכת על החוש הששי שאין לי - אבל בכל זאת לפעמים כנראה מבזיק עליי - שגרם לי להוריד שערות לפני יומיים.
כך שהשערות למאכל יימרטו מהירך או מהיד.. יאאאקק. אבל קצת פחות.
הערב כבר ביצעתי. דחפתי אותן לתוך פרוסת עוגה ובלעתי בלי ללעוס.
מחר, מן הסתם, כבר צריכה לאכול נטו.
קשים חייה של סאבית.
לפני 16 שנים. 15 במאי 2008 בשעה 18:07
