לפני 16 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 20:04
פתאום מוצאת עצמי יותר ויותר מול הכלוב, יותר ויותר בוער לי באצבעות הצורך לכתוב פה.
מי יודע, אולי זה אומר משהו.
בכל מקרה, נפגשנו.
כמה עוצמה יש שם בינינו, אוףףףף, כמה עוצמה.
כמה שהמפגש איתו תמיד טעון. תמיד ציפייה, לעיתים פחד, תמיד התרגשות מטורפת.
ואיך שכל פגישה מצדיקה את כל התחושות המקדמיות. או לפחות כמעט את כולן.
היום היתה פגישת התקרבות. היום לא היה ממה לפחוד.
הוא שם. הוא שם, והוא לא הלך משם. וגם אני, שכבר הרגשתי מרוחקת יותר, שבתי למקומי.
בתוך כל אי היציבות שלנו, בנינו לנו אי של יציבות.
כמה עוצמה. יא אללה.
