היום היה לי מיני ריב עם אחד העובדים שלי.
מאז הקידום יש לי 'צוות עובדים' ואני 'מנהלת פרויקטים', רק שהאופי ההומוגני של האנשים והיחסים החמים שנוצרו בינינו לא ממש מסמנים גבולות ברורים, ואין דיסטנס שככל הנראה מתבקש במצבים מקצועיים מסויימים. מאז הקידום עברה חלפה לה כבר חצישנה, ובכל זאת, עד היום לא ה ר ג ש ת י את המעמד.
היום היה לי עימות עם אחד העובדים, ואחד הטיעונים בהם הוא השתמש (שספציפית בנושא הזה היה תלוש מהקשרו) נגע בהבדלי המעמדות בינינו. זה היה, כמובן, קשקוש מוחלט, ולהבדלים הנ"ל לא היתה שום השפעה על מהלך העניינים המדובר. אבל חייבת להודות שחלק מהסיבה לפסילת דעתו מבחינתי היתה שלא נתתי תוקף להצהרה הזו שלו, שאני נמצאת במעמד בכיר לו. מצחיק, כי זה המצב וברור שזה המצב, ובכל זאת, אני לא מקבלת אותו אוטומטית.
מצד אחד, אין לי בעיה בהערכה עצמית.
מצד שני, כלכך נוח לי לראות את עצמי כדבורה עובדת, אחת מני רבים, ולא כמפקחת, מנהלת, בעלת סטטוס.
סביבת העבודה שלי חשובה לי, לפעמים היא חשובה לי יותר מהעניין שבעבודה. חשוב לי שמסביבי יהיו אנשים שיהיה לי כיף לבלות עמם חלק ניכר מיומי. אבל להיות בכירה לאנשים הללו, זה מנוכר קצת. אי אפשר באמת להיות חבר של כפוף לך. זה יוצר יותר מדי קונפליקטים.
לפני 16 שנים. 28 במאי 2008 בשעה 20:50