לפני 16 שנים. 8 בספטמבר 2008 בשעה 20:47
כמה עבודה; כמה אחריות; כמה עומס.
התקופה הזו קורעת אותי לגזרים.
להפתעתי, אני לא קורסת. אני לא מתפרקת.
אני שם, אני בסדר, אני משקיעה ואני עומדת בזה. בגבורה אפילו. באופן מרשים אפילו.
כבר כמה חודשים טובים שאני מרגישה דרייב שלא הרגשתי שנים.
צורך פנימי, אישי (להבדיל מלחצים חברתיים, שפסחו עליי), חזק וברור.
אני רוצה עוד.
מגיע לי עוד.
ואני עושה עוד, ואעשה עוד יותר, ואקבל על זה עוד הכרה, ותגמול.
ואני קובעת כיצד ומתי זה יקרה.
עוד שנה מהיום אני כבר אחרי הקידום שאני מבקשת לעצמי.
יופי. עכשיו זה כתוב, וזה מחייב. נותר ליישם.