לפני 16 שנים. 22 בנובמבר 2008 בשעה 18:49
רבנו היום. כל היום רבנו.
לפעמים נדמה לי שלחיים שלי יש הפרעה דו קוטבית.
ההתמודדות עם הריב היתה שונה לי, היתה קשה לי.
הרגשתי שאני מתיישבת לעצמי על קצות העצבים וטוחנת.
לא מרפה.
הריב הזה נכנס לי לנשמה, זרם לי בעורקים, לא נתן לי מנוח.
וזה ככל הנראה אחד הדברים הללו,
שקשר מהצד נתן לי.
מן מפלט.
רע לי? קשה לי? כואב לי? אין צורך לטחון.
אפשר ליפול על האדון. הוא יכיל אותי. אני לא אצטרך לכאוב לבד.
וזה עוד דבר שממחיש לי את החזרה הביתה.
אני לא רוצה ליפול החוצה. אם כבר, אז ליפול על נ'.
אם בכלל ליפול.
