לדעת, גם אם הידיעה אינה שלמה, שאני עומדת לכאוב. לדעת, ובכל זאת להתמסר.
להתמודד עם עכבות ועם פחדים מוטמעים מימים ימימה, ובכל זאת להתמסר.
לא פשוט בכלל, העניין הזה.
אבל כשאין שאלות, אין צורך לשאול ולהתעכב עליהן.
יש נכון ויש לא נכון. ולהתמסר כרגע למעשה הפלצו?ת הזה, זה נכון.
יודעת שרוצה (סוג של). יודעת שצריכה. יודעת שאם לא עכשיו, אז אחרכך זה יגיע בעוצמות גדולות הרבה יותר.
סוף הרציונליות.
---------------------
לא מסוגלת. תשנן לי עד מחרתיים כמה זה בשבילי, וכמה ללא שיתוף הפעולה שלי זה לא יקרה.
לא מסוגלת. הפחד מצמית אותי. זיעה קרה מתפשטת על כפות הידיים שפרקיהן כבר מלבינים מרוב לחץ.
חייבת לדעת ולהבין כל פרט ממה שהולך פה, אחרת אני לא מסוגלת להביא את עצמי למינימום ההכרחי של שיתוף פעולה. כאילו הידיעה על הזוועה תשרת במשהו את הניסיון להרגעת ההיסטריה. היא לא, ואני יודעת שהיא לא, אבל הצורך הזה בלדעת... גם הוא לא רציונלי...
סוף האי-רציונליות.
---------------------
בסוף הארנק מכריע.
המבט המאשים שלך; הידיעה שההיסטריה שלי עוד עלולה להוליך אותי החוצה מכאן בלי לסיים; הבזבוז... עושה רושם שכסף מניע אותי אפילו יותר מפוביות.
בסוף אני פותחת את הפה ומניחה לך להתעלל בי.
סוף הביקור אצל רופא השיניים.
לפני 15 שנים. 4 באפריל 2009 בשעה 8:05
