Realitivity

אומרים שהן באות בצרורות.
תמיד כשאחת באה, אני מחכה לבאה בתור, שתיצרר איתה.
והיא תמיד באה.
(מישהו אמר "הסוד"?)

עומס מנטלי לא ברור.
חזיתות רבות מדי, וכל חזית, מלמיליאן.

במצבים כאלה אני מכירה את עצמי מתפרקת לחתיכות, לא עומדת בעומס.
איכשהו בימים אלה אני מייצרת אורך רוח.
נושמת. באמת, נשימות אמיתיות. ארוכות. נשימות בטן.
עושה סדר בראש ומסלקת את הרעש.
ניגשת למשימות אחת אחת.
כן, זה עובד.
זה לא קל וזה בטח ובטח שלא טבעי לי, אבל וואללה זה עובד.
מה גם שאני לא בנרווים. אין ג'ננה ג'ינג'ית.
אני אפילו מדברת בשקט.

אבל עכשיו אני חכמה גדולה לפני יום ראשון.
דברו איתי אחרי.