Realitivity

נכנסנו לביתי, אורה ראשונה ואני אחריה. כשהגענו לחדר השינה היא פקדה עליי להוציא את כל החצאיות שלי, נעלי העקב, הגרבונים (עדיף ביריות) והסריגים, כדי שתוכל לבחור עבורי מה ללבוש. נעניתי. בעצם, אם לומר את האמת, יותר מאשר רק נעניתי. היתה לי שם תחושה חזקה מאוד של חוסר אונים, אבל כזה שנהניתי באופן מסוים לחוש. היא לא שאלה, היא פשוט לקחה. והיה בזה משהו מאוד מאוד מגרה. כשהתכופפתי לאסוף את נעליי נתקלתי בה בטעות; היא תפסה אותי מהשיער והרימה לי את הראש. המבט שלה היה מזועזע, ובלי ששמתי לב איך, היא סטרה לי פעמיים, מצד אחד של הפנים, לצד השני. הסטירות לא היו חזקות במיוחד, אבל הן הספיקו על מנת לטלטל אותי. לא שמשהו בהתנהלות שלה או של כל מי שקשור למאורעות השבועיים האחרונים היה צפוי, אבל אפילו בהקשר הספציפי בו נמצאנו באותו רגע, לזה לא ציפיתי. הייתי המומה. מבלי שרציתי או התכוונתי, דמעות זלגו מעיניי. "תמהרי, מיכל, שמורן לא תוציא את האלבום המעוצב של יום ו' שעבר בפני דני והילדים", ציינה אורה בגיחוך. היא רק לא ידעה שזה היה מיותר, האיום הזה.

לבסוף היא בחרה שני זוגות נעליים, שחורות ולבנות, כמה סטים של ביריות וסריג. נדרשתי למדוד מספר חצאיות, ובסוף ההחלטה נפלה על הנעליים השחורות, חצאית שחורה בגובה הברך וחולצת גולף אדומה. היא שמה כמה חצאיות נוספות, את הנעליים הלבנות ועוד מספר גרבונים בתוך שקית. כבדרך אגב היא דרשה שאראה לה מספר סריגים של דניאל, ביתי. היא בחרה סריג שנתתי לדניאל אני, סריג אנגורה לבן ויפהפה. גם אותו היא הכניסה לשקית, ועזבנו.

כשחזרנו ישבו כולם לארוחה. מורן הושיבה את דני, ואוטומטית (למרות שלא נראה לי שדני שם לב לזה) אורה הזדרזה לתפוס את המקום הריק לצידו. הרגשתי את ידו של דותן מובילה אותי לכיסא בשולחן השני. הבטתי לכיוונו של דני; הוא חייך אליי והתחיל לומר משהו. בדיוק אז הניחה אורה יד על זרועו והוא הסתובב לדבר איתה. התיישבתי בין דותן וליה. דניאל ישבה לא רחוק ממני. חצי שעה לתוך הארוחה הרגשתי את היד של דותן מתמקמת לה על הרגל שלי. הרגשתי סומק עולה בלחיי ואינסטינקטיבית פניתי לדניאל, לראות אם היא קלטה. היא לא. דותן התחיל בברך והחליק את דרכו מעלה. הוא פתח בשיחה עם דניאל על המסיבה אליה היא ואמיר הלכו, תוך כדי ליטוף מתחזק של רגליי, עד קו התחתונים. שנינו התנהגנו כאילו שום דבר מיוחד לא קורה, למרות שאני הרגשתי את הלב שלי פועם החוצה מבית החזה. בשלב מסוים שמעתי את ליה לוחשת לדותן "עזוב אותה... לא עכשיו". שניהם צחקקו ואחר כך פחות או יותר התעלמו ממני.

אחרי הארוחה משכה אותי מורן אל המטבח ואמרה לי שלשמוליק יש משהו להראות לי. הוא בדיוק עלה מהמרתף וסימן לי לרדת איתו. נעניתי. הוא לקח אותי לאותה פינה בה ביליתי את הלילה לפני שבועיים. היתה שם שמיכה שכיסתה את אחד הקירות, וכשהסיר אותה ראיתי עשרות תמונות, כולן שלי, בתנוחות שונות ובשלבים שונים של ההתערטלות שנכפתה עליי. במרכז היתה שם תמונה גדולה שלי, טופלס, על בירכיי, יד שמאל שלי כרוכה סביב איבר מין גברי זקוף, לא יותר מחמישה סנטימטרים מהפנים שלי. שפיף נזל לי מהפנים ומהיד. טבעת הנישואין שלי נראתה בבירור מתחת. נראיתי מחויכת. ליידה היתה תמונה אחרת שלי, לבושה בתחתונים, ביריות, עקבים שחורים וזהו. בתנוחה של כריעה באמצע הסלון, כשסביבי 6-7 אנשים ישובים בספות, מתעלמים ממני. "מיכל, אם תשתפי פעולה היום לא נראה את התמונות לדני. אם בכל נקודה שהיא תתחילי לעשות בעיות, הוא יקבל את אותו סיור שקיבלת את זה עתה". עוד איום לא הכרחי.

הסתובבתי, קפואה. התחלתי לבכות. "אם הוא יראה שמשהו אינו כשורה, מיכל, ניאלץ להניח שאת לא משתפת פעולה. אעזוב אותך כאן למספר דקות כדי שתתעשתי, אבל אנו מצפים לך למעלה במהרה". הוא חייך לעברי ושלח יד להרים את חצאיתי. כאילו כדי להראות לי שהוא יכול. בלי לומר מילה נוספת הוא יצא מהמרתף. אחרי מספר דקות, כשנרגעתי, התחלתי גם אני לעלות במדרגות.

ברגע שפתחתי את דלת המרתף ראיתי את מורן עומדת שם. היא ירדה אליי וסימנה לי לא לעלות, באומרה שהיא צריכה לדבר איתי. "איך את מרגישה?" שאלה אותי. "בסדר", הגבתי בחצי שקר. "מיכל, אל תדברי. שבי פה וקבלי את הדברים שיש לי לומר לך. אני מניחה שכבר הבנת שיש לך הרבה מה להרוויח משיתוף פעולה איתנו. מה שאני מתכננת עבורך אינו נורא, אבל את צריכה ללמוד לשתף פעולה. אם תעשי כן, חייך יימשכו די בדומה לצורה בה התנהלו עד היום. אם לא, יש לי תכניות מגירה. להמשך היום, פשוט תרגעי ותהני. אני מבטיחה לך שלא תיפגעי".

חשבתי על דבריה. כל חיי , הייתי הילדה הטובה, והאישה הטובה, ובאופן כללי התנהלתי כפי שילדות טובות צפויות להתנהג. דני היה הראשון שלי. פינטזתי על אחרים, אני לא מכחישה, אבל מעולם לא פעלתי בהתאם לפנטזיות, מעולם אפילו לא ביטאתי אותן. תמיד התלבשתי באופן צנוע. בליל ששי ההוא לפני שבועיים, עת נאנסתי, הייתי מפוחדת ומושפלת עד כדי בחילה, אבל כשחשבתי על זה לאחר מעשה, התפשטה לי תחושה חמימה למטה. ידעתי, וגם מורן ידעה, שאני מתכוונת לשתף פעולה. היא ידעה שההשפלה הזו בסופו של דבר מרגשת אותי.