אחרי כלכך הרבה שנים של להתרגל להיות הבת של, להקשיב בקול אמא ואבא, לסמוך על שיקול
הדעת שלהם ולהימנע מקבלת החלטות חשובות לפני שאשמע את הזווית שלהם, פתאום זה מתהפך
לי.
לא פתאום, האמת, יש פה תהליך ארוך שמתרחש לנגד עיניי. קוראים לו הזדקנות ואין בו הרבה חן.
לראות את אמא לא סומכת על עצמה פתאום, יש בזה חמיצות קשה. אשת הברזל שלי. מתחילה
להתפוגג.
בימים האחרונים זה מקבל גושפנקא מטורפת. הפעם אלו הם שצריכים לקבל החלטה משמעותית
מאוד. וחוות דעת אגבית שלי, שניתנה מהשרוול, מבלי באמת לחשוב על העניין לעומק או לנתח מה
עומד מול מה, הפכה להם את ההחלטה מקצה לקצה.
היה ועודו מתקיים שינוי קונספטואלי עמוק שעובר עליי מאז הפכתי לאמא. יש לי אחריות כלפי חייהם של
אחרים, שסומכים ונסמכים עליי, שאני עבורם אורים ותומים. ועכשיו מתחיל תהליך נוסף, ממש עכשיו.
עכשיו פתאום הפכנו לסנדביץ', שנדרש לטפל גם למעלה וגם למטה.
פאק. לא פשוט.
לפני 14 שנים. 26 ביוני 2010 בשעה 11:31
