מביטה על עצמי במראה ולא יכולה להתחמק מזה.
מלטפת את הגוף העגול, הדשן.
אוהבת את התחושה של העור המתוח עד כמעט להתפוצץ בבטן, את הפופיק שהפך בולט. אפילו החור שכבר מזמן נסתם שם נפער שנית, ונראה עכשיו כמו בור קטן. וזה לא מפריע לי, זה נעים לי.
הציצים שלי מלאים בורידים ירקרקים. בכלל, הציצים שלי מ-ל-א-י-ם. CUP C כבר לא מכיל את החזה שלי. שלי! הפטמות גדלו וכהו, והן כל הזמן זקופות, כאילו מתכוננות לתפקיד שידוע להן מאז ומתמיד.
בוחנת את הגב. מנסה להסתכל על עצמי מאחורה, ולהבין אם הייתי מנחשת שאני בהריון גם במבט מאחור. לא מצליחה להגיע לתשובה כנה. היציבה שלי השתנתה. כמה שאני מנסה להימנע מלהיראות כמו ברווזונת, זה לא תמיד צולח, והקיעור בגב בולט יותר.
הקטנצ'יק בבטן לא עושה לי הנחות, והבטן שלי אינה עגולה סטטית. היא יותר כמו גבעה מבעבעת של תחושות ורגשות.
וזה, מדהים, זה.
לפני 14 שנים. 28 בספטמבר 2010 בשעה 6:45
