לפני 13 שנים. 9 בדצמבר 2010 בשעה 18:38
הפעם לא הרגשתי את הנחיתה המנטלית. אפילו תרתי משמע אני ממשיכה לעשות לאורך התשעה חודשים האלה. אפילו, כי זה היה התמרור הראשון לטמטמת בהריונות הקודמים. ואם הפעם היכולת איכשהו נשמרת, אז אולי זה אומר שאין טמטמת.
ובכן, כשזה תוקף, זה תוקף.
והיום הבאתי אותה בהפגנה בוטה של חוסר אחריות במובן החריף ביותר שלה.
שכחתי.
נתתי למשהו חשוב לחמוק לי מהזיכרון, ופישלתי בענק.
איזה בושות. אני מזועזעת שאפשרתי לזה לקרות.