מבאס לי שאני לא מתחזקת בלוג בשומקום אחר. יש דברים שיושבים לי על הנשמה וקשה לי לפלוט אותם פה.
זה לחלוטין לא בדסמי, אז זה מרגיש לי כאילו זה לא המקום, ואל לי לחטוא ולערבב מין בשאינו מינו.
ויש גם את היבט הפרטיות. תמיד מקנן בי פחד, לעיתים קל, ולעיתים גובל בפרנויה ממש, שיש פה אנשים שמכירים אותי.
שחשיפה של פרטים מהחיים האישיים תחשוף אותי מולם.
זה לא שיש לי במה להתבייש חלילה, והמועקות שיש לי לא שונות בתכלית (אני מניחה) ממועקות של אחרים במקום
דומה בחייהם. אני גם לא עוסקת בבגידה בבנזוגי, כך שגם בהיבט הזה אין לי צורך להתחבא.
אבל בכל זאת. פשוט בכל זאת. קשה לי עם זה.
.
אנחנו עוברים תקופה כלל לא קלה. אפילו די מפחידה ברגעים מסוימים. אני שמחה לגלות שאנחנו תוקפים את הבעיות
ויודעים להרים את הכפפה כשצריך אבל מצרה על זה שהטריגרים שלנו באים רק בנקודות קיצון. אנחנו לא מטפלים
באתגר מזוהה לפני שהוא הופך למפלצת. הכל בידיים שלנו, והכל על הכתפיים שלנו. אני רק מקווה שהן רחבות מספיק.
לפני 13 שנים. 22 במרץ 2011 בשעה 14:18