Realitivity

על אף שכבר התחלתי להתרגל לזה, כשאני חושבת על זה זה מכה בי כל פעם מחדש.

לא יודעת מה הלך הרוח שהוביל אותי לנקודה בה אני נמצאת היום, אבל העובדה היא שהכנסתי שולט חדש לחיי.
ובשולט, הכוונה היא לזה שקובע עבורי מתי אני קמה בבוקר, מתי אני הולכת לישון בלילה, לפעמים הוא מחליט עבורי מה אני לובשת, הוא מכתיב מתי אני יוצאת מהבית, ומתי אני חוזרת, מה אכין לארוחת הצהריים ומתי היא תוגש, האם לאפשר לילדים לארח חברים או לא... הוא דורש שירות טוטאלי למדי, ואני, שתודעת השירות שלי אינה מהגבוהות, מוצאת את עצמי נעתרת ומתיישרת לפי הסרגל שלו. הוא אפילו קובע כשבא לו מתי ואם אזדיין עם בעלי.

יש לו איזה מין עונג שלא אבין לעולם, מלראות אותי מתמודדת עם חוסר שינה. אלה המקומות בהם אני יוצאת מהכלים בשניות, מעניין מה כלכך מושך בזה.

והוא יפה. כבר אמרתי שהוא הורסססס??? מאלה שכל ראש מסתובב אחריהם ברחוב. ומה שמקסים בו זה שלא ניכר עליו שהוא ניזון מזה. הוא מקבל את זה בשיוויון נפש.



פעמיים בעבר ייצרתי כזה סוג של מערכת יחסים. בשתיהן היה זה מפגש עם המדהים והסוחף והקשה והמתגמל. אחרי השני הייתי צריכה מנוחה, ואפילו חשבתי שכבר אין בי את זה יותר, ולא אעשה את זה שוב. וכמו תמיד, כשמדובר בעניינים של הלב, זה לא שגרמתי לזה לקרות במודע. זה פשוט קרה. נכנסתי להריון.