א-דום, א-דום, על הסכין

סיפור ששמעתי מחבר טוב:

עמד עקרב על שפת נהר גועש ורצה לחצות הנהר לגדה שמנגד.

ראה העקרב צפרדע בנהר ואמר:
"צפרדע יקרה, עשי לי טובה. אנא קחי אותי על גבך לגדה שממול"

אמרה הצפרדע בחשש גדול:
"עקרב, אם אשא אותך על גבי - תעקוץ אותי. מדוע שאקח אותך?"

אמר העקרב:
"אם אעקוץ אותך נטבע שנינו. אני הרי אינני יודע לשחות"

חשבה וחשבה הצפרדע וראתה כי אכן הגיוניים דברי העקרב.

לקחה הצפרדע את העקרב על גבה והחלה חוצה את הנהר הגועש.
חותרת בעוז. תמאמצת מאוד בשל משקלו הכבד של העקרב.

והעקרב יושב על גבה, משתזף באור בשמש, מעודד אותה ונהנה.

עוברים שניהם מחצית הנהר והצפרדע מתאמצת, שוחה וחותרת בכל כוחה.
והגדה שמנגד כבר קרובה מאוד.

ואז ללא כל אזהרה עוקץ העקרב את הצפרדע.

נאנקת בכאביה לוחשת הצפרדע:
"עקרב מה עשית? הבטחתה לי כי לא תעקוץ אותי. עכשו שנינו טובעים. מדוע?"

ואומר העקרב:
"לא יכולתי להתאפק צפרדע. ראית מלכתחילה כי עקרב אני..."

מוסר השכל: עקרב תמיד ישאר עקרב