שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

ילדה מתבגרת

הנר הבוער ואיתו אור ירח
ואני על הקרקע שערי פרוע מתמוסס בגופי הרבה כוח,
בחלום חלמתי על עץ שבור והשקט שוב חוזר..
הסערה חלפה כמו הים ואני פה נוגעת במה שאסור,
האור מוסיף לי ללכת הלאה.. והעיניים מדברות אל הפסגות,
רסיסים של בכי בדמעותיי והחיוך בולט חיצונית,
שמה ראש על כתפיך לפני שאגע בידך אח"כ ארוץ לאן שהגוף יחשוק,
לפני 16 שנים. 1 בינואר 2008 בשעה 14:02

כנראה באמת לא הבנת..שיש דלתות שנפתחות בקלות, אבל מאחוריהן יש שממה וריקנות,,
ויש כאלה שאפילו עם פצצת אטום,שאם תנסה להזיזם תקבל רק קדחת
וחום.
ובכל כניסה לדלת מתחילה הרפתקה מחודשת שטומנת בחובה מליון הפתעות שאת סופן אי אפשר לחזות...
יש מקומות שאתה עובר בהם, מביט לצדדים וממשיך בהנאתך~~
כל מה שמתחיל גם נגמר וכל מה שנגמר שוב מתחיל מחדש,
זה מן מעגל כזה שאיננו נסגר...
יש אנשים שאתה פוגש בהם מחייך קלות וממשיך הלאה.
אבל יש.. לא רבים כמובן,רק כמה מיוחדים שאיתם הכל נראה ורוד ומבטיח,
מקומות שאתה עברת בהם ונשארת.. זה כי היה לך טוב וחם.
וקשה לך משום מה להמשיך הלאה איתם.
את האהבה שטיפחת שנים לעולם אתה לא תשכח.
ואילו אנשים שאתה פוגש, מתקשר ואוהב וכשאתה ממשיך הלאה
הם ממשיכים איתך, עמוק בלב גם אם לא נלחמת למענם,
צבעת את פני הרקיע בהתרגשות קשוחה שהזכירה לי הרבה חומר למחשבה,


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י