לפני 16 שנים. 6 בינואר 2008 בשעה 15:05
מרחפת על ענן ורוד ברקיע השביעי וממש לא איכפת לי מה יגידו,
לא נתפס לי שאני לא חיה בלעדיו דקה,
אין מה לעשות אלו החיים,איש לא יבין שהגורל רצה כך,
אי אפשר לוותר שאוהבים, השנים שחולפות לא מרפות אותו ממני,
ביום שהפרדתי אותו מחיי החיים הפכו לסרט אימה והם כל כך מרים,
בלי תשוקה אפילו לא הוזה לא מזיז לי הרגש שסיביבי לא קיים,
לפעמים מעדיפה שיהרגו אותי ושהכל יגמר כבר,
לא מבינה איך אפשר כשאוהבים לדרוך על כל הפרחים,
אני אוהבת אותו איך שהוא מוכנה לסבול לא איכפת לי מה כולם יאמרו,
אני חייה בשבילו כבר שנים מחכה ליום בו הוא יעמוד מולי,
הוא לא יודע מה עשיתי בשבילו עזבתי הכל כדי לחפש אותו,
אני יודעת שלאהוב זה עוון בחיים,
לא מתייאשת מורידה את המסכה וממשיכה לחפש אחר עיקבותיו.
