ילדה מתבגרת

היום בו נולדתי:
4.7.78
היום בו נפטרתי, וחזרתי לתחיה:
26.6.1996
עצב:
הרגע בו הלב כואב ולא ניתן לריפוי.
הלב:
יבוא יום שהלב יגרום למילים לצאת.
בכי:
שלא הצלחתי לבכות על כתפיו של אחר.
הכאב:
למדתי עם השנים פיסה ועוד פיסה.
אהבה:
שיח פרא אכזרי.
הגשמה:
חלום דמיוני שכל השאיפות בו מרים.
אבא:
אילו הוא היה יודע את סודותיי הוא היה מתהפך בקבר.
טעויות:
את הכדור המתוחכם שלי לא ניתן להשיב.
בדידות:
הרגע בו אני מוצאת נחמה בצל החושך.
שתיקה:
כל השנים שאגרתי הם הדברים שהסתרתי.
ילדות:
כל הזכרונות חרוטים על האבן זה
משהו שלא יעבור וישאר לנצח.
הנסתר:
חלק מדימוי עצמי שחבוי.
הבועה:
מקום בו אין פריחה
מקום בו השמש לא זורחת.
גשם:
גורם לי לחשוב הרבה ולהתגעגע לימים בהירים יותר.
המוח:
המקום בו הכל מבולגן איש לא נגע בו שנים רבות.
מבט אישי:
זה לנסות להביט באחר ללא הצלחה כי צריבת קרני השמש חודרים אל תוך עיניי.
דרך מילוט:
הרגע בו הרגשתי בת ארובה ישבתי מתחת לשולחן שהמפה מגיעה עד הריצפה וחיכיתי שמישהו יבוא לשחרר אותי.
אש:
לימדו אותי לא לגעת באש כי נשרפים זה בידיוק כמו באהבה.
הדובון הצבוע:
החבר הטוב שכולם סמכו עליו .
החלל שלי:
אני חיה כל חיי במאמץ תמידי ומנסה תמיד לאחוז בו.
הלעג:
תמיד ידעו כולם שאני אבוז לו.
לחץ:
הרגע בו אני נשארת אדישה.
הגברים:
רגע שאני לא רואה בעיניים וגורמת לאכזבה.
המצפון:
אין בי רגע חרטה לאיש רק אם זה נגמר בצורה טרגית.
האהבה הראשונה:
אהבה יפה מלאת חבלים.
האהבה האחרונה:
היא בכלל לא היתה קיימת הדלקתי נר נשמה עבורה.
החיים:
בית ספר שלם שלעולם לא נגמר.