ילדה מתבגרת

האוטובוס הגיע והנהג הזה קרא אותי מדויק תמיד, הוא ידע לחייך אבל לפעמים גם להיות עקשן ומריר,
ולפעמים רך כמו הצחוק שלו,אני אפילו לא זוכרת את שמו ואם הוא יודע זאת הוא נותן לי סטירה מעוררת שאהיה עם הרגליים על הקרקע במציאות,
התרגלתי תמיד למבטים שאנשים שלחו לי, מעולם לא יכולתי לעוף איתם ולהבחין מלמעלה במתרחש,
הכל מתחיל מרגע בו אני לומדת לעוף אבל זה מאוד קשה מתיש ומייאש אבל ברגע שאני לומדת את הטריק הכל הופך להיות יותר פשוט, וזה מלמד אותי שסה"כ זה משחרר את הנפש שבמילא רוצה לעוף למעלה,
הבעיה היא.. משקל הגוף הכבד שמונע,
והינה למדתי והרגשתי עוד קצת דברים מהם הלם אימה פחד וכיצד כל אחד מתמודד איתם בחייו,
האדישות.. לפעמים אוכלת אותי אבל אין לה תרופה,
זה מצייר לי חלום שנזכרתי בו איך שתי ידיים תפסו את צווארי בחוזקה והמשיכו ללחוץ עד שקמתי,
אני מניחה את הראש על הכרית ובמקביל כותבת נזכרת איך הייתי ילדה אבא היה מלביש אותי בשמלות לבנות פשוט כמו בובה, תמיד הוא היה קורא לי נסיכה ותמיד חשב שאני הילדה הכי מיוחדת במינה,
והימים עכשיו עוברים בשקט אבל ביפנים סערה פורצת,
הפרחים נובלים ויש דברים רבים שכנראה אצטרך לעשות אבל גם עליהם אבליג בתקופה זו.