אור היום מאיר אותי תמיד לעוד פרק חדש שיעבור לאט ובלילה אצעק,
אני מרגישה כמו לילה עטופה בסודות, השמיים כהים מלמעלה והמלאכים איתם בוכים,
אני לא מצליחה לראות דבר שהבטן מתהפכת,
אז הסתובבתי כל הלילה בין המיטה לסלון, בחנתי כל פחד מבלי להשתמש בהיגיון,
אני מרגישה שהעיניים נתקעות כאשר אני הולכת יותר מידי במחשבותיי,
והקונדומים: תמיד היו מחלות הם עדיין קיימים תמיד דאגתי שהם יהיו עטופים בעטיפת זהב למקרה הצורך ארי אני תמיד מבטיחה מגע מקסימלי במחיר מינימלי זאת בכאילו אהבה,
לקחתי על עצמי סיכון אם להאמין או לשלול,
ניסיתי לעמוד על הרגליים אבל מעדתי לצד הארון,
לא יכולתי להזדקף כי הגוף נתפס לי מרוב כאב,
עכשיו אדום לי בעיניים וזה לא רק בגלל שאני עייפה,
אני יודעת ששיחקתי במשחקים שאסורים לילדה,
לקחתי סיכונים רבים בחיים, אבל העיקר שתמיד נשארתי שלמה,
לפני 16 שנים. 4 באוגוסט 2008 בשעה 8:19