יומן הריון אינטרנטי

כשהגוזל הקטן היה בן שנה, עדיין ישן איתנו בחדר, שמענו רעשים מוזרים מכיוון המיטה. קפצנו בבהלה, הדלקנו מיד את האור. מצאנו אותו מחרחר, מקציף, מאבד נשימה.
אין לי מושג מאיפה מצאתי את הקור רוח.. אמרתי לבעלי תתקשר לאמבולנס מיד, ורוץ לקרוא לאחות הקיבוץ. הוצאתי את הגוזל מהמיטה והתחלתי החייאה.
נשימה חזרה, הילד מפרכס.. האחות מגיעה בריצה, מתחילה לבדוק אותו, הילד חוזר לעצמו.
נכנסים לאמבולנס, הוא נראה מעולף לגמרי. שום טיפול בדרך.. ואני שקטה. לא מוציאה הגה מהפה.
בבית החולים מסתבר שאלו פרכוסי חום.. יש תינוקות כאלה.. החום קצת עולה והם מתחילים לפרכס.. זה נראה נורא, זה מרגיש נורא ואין מה לעשות. רק כשהוא מגיע למחלקה להשגחה ונרדם שקט במיטה אני יוצאת למסדרון, מסתכלת על בעלי פורצת בבכי הכי קורע לב שהפקתי מעודי.

כשהילד שלך חולה, כשהילד שלך נפצע, כשהילד שלך צריך ניתוח, החרדות הכ גדולות שאפשר לתאר יוצאות ממך.

אין לי מילים לספר לך כמה שאתה במחשבותיי עכשיו. מחר כשהיא תכנס לניתוח בן 5 שעות, לתקן את הלב הקטן והתמים שלה אבוא להיות איתך, סתם.. להביא קפה, סנדביץ' מעוך, לעשן סיגריה יחד.. אם תרצה, תוכל לבכות, לשחרר את המתח בסביבה ידידותית.

אוף, שיגמר כבר בשלום.