יומן הריון אינטרנטי

הגור הקטן מתקשר אליי. " אמא, את יכולה לבוא איתנו לביצה? יש שם שפמנונים וצבי ים..ואף הורה לא מוכן ללוות אותנו.. ולא נוכל ללכת לבד כי יש שם ביצה טובענית" "טוב" אני אומרת, " אגיע ואוריד את הנעלי עקב ואבוא איתכם"
הוא משתף את החבר'ה שלו.. " היא מסכימה! .. אמא את הכי טובה בעולם!"

אני והחבר'ה יוצאים למסע לביצה. עוברים דרך הסבך, אוחזים מקלות מענפים יבשים ביד, מגיעים לאיזור שמעולם לא ידעתי על קיומו ממש ליד הבית.. שתי ביצות לתפארת פרושות תחתינו.. אנחנו יורדים.

לא להאמין! צבי ים ושפמנונים! חמשת הגמדים חולצים נעליים נכנסים לביצה הטובענית עם המקלות בידיהם. אני מתאפקת מלאמר "איכס" ו"תזהרו" ו"אתם נורא מתלכלכים" אבל מתפלקים לי כמה כאלה.. לא שממש אכפת להם.

מחליטים לחזור.. מגלים מנהרת ביוב ארוכה.. נכנסים לתוכה ודורכים על מלא קקי של חתולים.. יוצאים באיזו גינה נידחת מתחת למבנה מפואר.. מטפסים וחוזרים לציביליזציה.

הגור הקטן מחזיק את ידי ואומר לי " איזו הרפתקה זו היתה אמא!" אני מחייכת ועונה "הרפתקה אדירה! מעכשיו אני רוצה לצאת לכל המסעות שלכם, אל תבקשו מאף הורה, רק ממני!" הוא עוזב את ידי, רץ קדימה ומצטרף לחברים שלו ולוחש כממתיק סוד " אמרתי לכם שהיא מתה על זה, אני מכיר אותה!"