|
|
|
אני אוהבת שינויים
אפילו שקשה להסתגל אליהם
אפילו שיכולתי להרוג כל אדם / חיה שהיה בקרבתי בימים האחרונים
אפילו שהיה ממש קשה לי לנשום
אפילו שאין לי עוד קוו טלפון במשרד
אפילו שהכל עוד בבלאגן
אפילו שאני לא לגמרי מאופסת
אפילו ואפילו ואפילו ולמרות כל זאת ועוד הרבה
אני בסדר.
מקודם , הלכתי להכין לי קפה
סגרתי את הדלת במשרד
הדלקתי סיגריה והקשבתי
הקשבתי לשקט וחיוך החל לדחוף לכיוון האוזניים..
צליל מיוחד יש לו לשקט הזה
התגעגעתי.
6 שנות עבודה,
4 שעות אריזה,
40 קרטונים
ממתינה להובלה.
תאמינו לי יותר קל לארוז דירה...
כשסיימתי והתבוננתי בכל הקרטונים
תחושה של השגיות עברה בי
הרבה דברים עשיתי
הרבה עבודה היתה לי
ועוד הרבה מחכה לי .
תחושה של שינוי באוויר
אני אוהבת דברים חדשים זה כיף,
אבל גם קצת עצוב לי
למרות שזו לא ממש פרידה
ואני יהיה לפחות פעם בשבוע
במשרד הישן כי אין ברירה
וצריכים אותי גם פה.
אבל אני אוהבת נורא את האנשים סביבי
ואת האווירה השמחה במשרד כאן
זה יהיה לי חסר.
אני רק מקווה שיהיה לא פחות שמח
ונעים במשרד החדש
ואני מצפה אפילו ליותר .
ובנימה אופטימית של שינויים והתחדשות,
יום טוב.
לזה לא ציפיתי.
פתחתי מקודם את המייל שלי
ומצאתי שם מייל מאיזה אתר נשים
על איזה מאמר קצר ושטותי
שכתבתי לפני שנתיים
ושלחתי להם לפרסום לפני שנה
ולפני שבוע וחצי בערך הוא אושר לפרסום.
זו מהירות תגובה !
בהחלט מעורר השראה..
רק מה ?
ממש ,אבל ממש לא זכרתי את זה
לא הבנתי מה זה בהתחלה
בקושי זיהיתי.
ואחרי שהתגברתי על ההפתעה הזאת
גיליתי גם שהוא היה די מעורר פולמוס
קרב חתולות היה שם , 32 תגובות.
ומה שהכי כיף בכל הסיפור הזה
שנמרח לי חיוך ענק ,
אבל ענק על הפנים.
מי אמר שאין הפתעות בחיים ?
כי יש.
ערב טוב.
הגוף דחה את התרומה
וספר הטלפונים הלך לעולמו.
זהו אין לי יותר אנשים בזיכרון
ואין לי בכלל זיכרון בשביל לזכור
את אלו שאני לא זוכרת.
פעם שנייה שזה קורה לי כבר
עד ששיחזרתי את רוב המספרים
אוף
למה אני לא לומדת לעשות גיבוי ?
מעצבנת.
אז שוב דף חדש
ושוב בכל צלצול אין לי מושג מי
בצד השני של הקו.
ושוב אני באה לחייג ואני לא מוצאת
את השם בזיכרון, מתסכל.
נו מילא, לפחות מספר אחד
שלא יכולתי למחוק , נמחק.
ולמרות הכל
פשוט לא אכפת לי.
אין לי כוח להתעצבן מזה
היה לי יום טוב
ממש טוב .
נראה לי שהוא פשוט רצה למות.
הוא הראה את כל הסימנים המקדימים
בהתחלה המקשים שלא הגיבו רמזו לי
אחרי זה הדגדוג הזה באוזן כל פעם שאני מדברת
חום של פלאפון הם קוראים לזה הרופאים ( עכברי המעבדה )
וכשגם את זה לא הבנתי הוא התחיל לנתק לי שיחות
אבל ראש בלטה ,לא מבינה
ובסוף לא היתה לו ברירה ,
הוא היה חייב להתאבד
קפיצת ראש לשירותים.
סיבת המוות : קורוזיה.
עכשיו הרופאים מנסים לקבל אישור תרומת איברים
להעביר לפלאפון החדש את האיבר החשוב ביותר
ספר הטלפונים.
ואני ? בהמתנה במרכז הרפואי של פלאפון.
נראה לי שיותר מדי , אני מתחילה לדבר שטויות.
שבוע טוב 😄
אז נפל לי עכשיו הפלאפון לשירותים , אז מה?
יש בזה משהו מרגיע , בידיעה שהוא לא הולך לצלצל
שקט, מוסיקה ברקע, אני מרגישה ברת מזל.
הפעם אני רוצה לכתוב על דברים טובים שקורים
כתבתי מספיק על הקשיים בחיים שלי.
אני מרגישה שאני כל הזמן בתנועה
ונראה לי שהפעם אני זזה בכיוון הנכון.
הגבר החדש , זה שאחראי על החיוך שלי
מפתיע אותי ואני מפתיעה אותי וזה כיף.
השבוע הוא סטר לי.
אף אחד לא עשה את זה לפניו
אף פעם לא הסכמתי
הפעם רציתי.
משהו שנשאר לי
מאיזו שיחה מלפני כמה ימים לפני עם חבר קרוב
משהו במבט המשתוקק שלו בעיניים
משהו בי.
וזה היה חזק,
משהו שהגוף מעכל הרבה לפני המוח
וכל סטירה רק גרמה לי לטפטף יותר
העיניים שלו שיגעו אותי
וגם כשאני כותבת על זה עכשיו
אני קצת מרטיבה..
די מרגש הקטע הזה
די מרגש הגבר הזה..
חוץ מזה אתמול היה לי יום ממש כיפי
חבר יקר הגיע אלי לפגישת בוקר קפה ( + חלב וניל )
שישי הקבועה שלנו.
אני כל כך אוהבת את המפגשים האלו
רגועים ונעימים כל כך.
אתמול היה מיוחד נורא
ואחרי שהוא הלך חשבתי
שאני כל כך שמחה על חבר כמוהו
וחייכתי לעצמי.
ועכשיו אני הולכת להתגנב בחזרה למיטה
חם שם .
בוקר טוב.
שקט
סופסוף
סופיום
"סופים הם לפעמים געגועים" לבית.
חשבתי על זה שבגלל החיים האלו שלי
שלא נותנים לי דקה פנאי ומעט שקט
לטוב ולרע
אני כל הזמן בורחת מרעש ומחפשת שקט
רק מחכה לסוף היום לחזור הביתה להירגע קצת
כאן אף אחד לא מפריע לי
טוב נו אולי החתול מציק קצת אבל זה לא קשור
כשבעצם מה שאני באמת רוצה זה לעשות רעש
והשקט
השקט פשוט נהיה מצרך קיומי
קונפליקט
כי להרעיש זה הכי כיף
ואין מספיק זמן לשניהם
אני רוצה מטען גוף
למה רק לפלאפון יש ?
שעה טעינה והוא כמו חדש
למה לבזבז 6 שעות על שינה ?
למי יש זמן?
לא לי.
לילה טוב
אני לא אוהבת את זה
לא רוצה להשתכר ככה יותר !
כנראה שאני יודעת למה אני לא עושה את זה הרבה
גם אני לא זוכרת כמעט כלום מאתמול
גם עשיתי שטויות של מפגרות ( כמו לנהוג למשל..)
גם התנהגתי לא כל כך יפה ( כך מספרים .. )
וגם קמתי עם כאב ראש נוראי
ועכשיו יש לי גם תחושה לא משהו
מדהים איך אני יכולה לקבל אצל כולם כמעט הכל
אבל על עצמי אני כועסת..
מזל שיש חברים שדאגו לי אתמול.
תודה.
למה לעזאזל היא אכלה את התפוח ?
זונה.
תאמינו לי
העיקר הבריאות !
אני מאחלת לכולם שלא
יזדקקו לשירותי הרפואה לעולם
ואני מציעה לכולם שבמצב ויש צורך
ללכת לפחות לשלושה רופאים
בכל בעיה שלא תהיה, חס וחלילה, טפו טפו.
יש לי תחושה כזו
של יותר מדי
יותר מדי אינפורמציה משאני יכולה להכיל
יותר מדי טעויות שאני לא מסוגלת להבין
יותר מדי מקרים
בשביל שזו תהיה מקריות.
ארוע ראשון
חולה מגיע למיון
סובל מסחרחורות והקאות
נשלח הביתה
וירוס הם אומרים
בא רופא הביתה לבדוק אותו
מבהיל אותו למיון
מגיע החולה למיון בשנית
הרופא אומר שזה כולסטרול
החולה נשלח למחלקה
החולה ממשיך לסבול שבוע
ואחרי שהמשפחה משכנעת את
מנהל המחלקה שזה לא הגיוני
ואולי זה בכלל ארוע מוחי
הוא מסכים לבצע סיטי ( ובעינויים תחת לחץ כבד נשבעת לכם..)
כעבור יום התגלה כי אכן זה היה ארוע
כעבור יום נוסף נשלח החולה לשיקום
והובטח למשפחתו כי הרע מאחוריהם
וכי לא נשארו נזקים בלתי הפיכים
כעבור ארבע שעות לאחר שעבר לשיקום
החולה מת.
ארוע שני
חולה מגיע לרופא עם סחרחורת
הרופא אומר שזה וירוס
החולה מגיע לאחר שבועיים שוב עם חולשה
הרופא חושב שזה נפשי
נותן לחולה סיפרלקס
החולה שוב לא חש בטוב
אך הפעם זוגתו לא סומכת על אותו הרופא
ולוקחת אותו למיון
החולה מגיע למיון , מקבל זריקה ונשלח לבדיקות
בדרך לבדיקות , הוא מתמוטט
הרופאים אומרים שהגוף בקריסת מערכות
חיברו אותו למכונת הנשמה
ואמרו למשפחתו כי הוא גוסס
והגיע הזמן להיפרד .
כעבור מספר ימים להפתעת כל המתאבלים
הוא פקח עיניים
כנראה שהוא לא חשב שהגיע הזמן
הוא צריך השתלת לב
כי חיידק בלב זה מה שיש לו
אבל הסתבר שהרופאים שכחו לספר למשפחה
שקריסת המערכות שכמעט הרגה אותו
קרתה בגלל הזריקה שהוא קיבל במיון
פרט שולי.
הוא איש חזק , הוא יתגבר
אני יודעת את זה.
וגם שמעתי היום משהו שהמם אותי
שיש תרופות שבגלל שהם לא בתוך סל הבריאות
לא מספרים לנו עליהם
וזה שהם יכולות להציל חיים , בכלל לא רלוונטי
ואמרו שנתנו לנו את זכות הבחירה..
בנוסף לכך היום כשחזרתי מביקור רופאה
שנתנה חוות דעת נוספת לגבי ניתוח
שאחותי הקטנה צריכה לעשות
שוב נשארתי פעורת פה
ושוב מאותם הסיבות .
ויש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד בהקשר בזה
אבל אני לא רוצה לעצבן את עצמי
זה כל כך ,אבל כל כך ,מכעיס אותי!
עד כדי כך שהחלטתי היום בדרך הביתה משהו
משהו חשוב
אני לא יכולה לעבור על זה לסדר היום
החולה מהארוע הראשון היה אבא שלי
והפעם, אני לא בת חמש
ואני זוכרת
זה קרה לי מול העיניים
ואני לא יכולה לשתוק
מישהו צריך לעשות משהו.
אז בע"ה
בתום שנת האבל
אני אדאג לזה
שמישהו ייקח את האחריות על זה
על כל המשתמע מכך ובכל הכוח.
אי אפשר , פשוט אי אפשר
שלחיי אדם לא יהיה ערך.
פאק , כמה אני כותבת ..
לא נורא זה שחרר אותי קצת
עכשיו אני יכולה ללכת להתקלח
ולשטוף את היום הזה ממני.
העיקר הבריאות.
לילה טוב.
