לפני 16 שנים. 5 בספטמבר 2008 בשעה 7:26
הגיע הזמן להירגע
נשימה עמוקה
שאיפה ארוכה
שתבוא עלינו השבת בברכה
שבת שלום 😄
מי אני?
לפני 16 שנים. 28 באוגוסט 2008 בשעה 11:05
נזכרתי עכשיו
אחרי שכתבתי את הכותרת
שפעם לפני הרבה שנים
באיזה פסטיבל בלתי נשכח
ישנתי יומיים במחלקת אבדות
כי כולם נעלמו לי
אני זוכרת איך התעצבנתי אז
והייתי מתוסכלת
ועכשיו אני רוצה
ללכת לאיבוד שוב
אבל שאף אחד לא ימצא אותי
ככה לאיזה כמה שבועות
התעייפתי קצת.
לקחתי יום חופש היום
רק לעצמי
לא יכולה יותר להיות משועבדת
לבעיות העולם
כולם צריכים משהו ממני
או לפחות זו התחושה
לכולם אני רוצה לתת
ואת כולם אני מאוד אוהבת
אבל גם אני צריכה משהו
שקט מהכל
לטעון את עצמי מחדש
הסוללה התרוקנה.
חצי יום חופש עבר
מדהים איך הזמן עובר מהר
גם שלא ממש עושים משהו
אבל הסופ"ש בפתח
ויש לי עוד מלא זמן להתאושש.
קצת עצוב לי
זו התקופה הזו בשנה
שתמיד קשה לי
ותמיד מזכירה לי
את מה שאני מעדיפה לשכוח.
חיפשתי מקודם משהו בבית
ומצאתי את המודעות אבל
שלא הייתי מסוגלת לזרוק
והסתכלתי על התאריך
ועוד חודש זה יהיה שנה
ושוב התחושות האלו
של כל הדברים שלא אמרתי
שלא הספקתי
אוף זה כואב.
טוב וקצת אופטימיות..
המשימה לימים הקרובים :
לעשות משהו שלא עשיתי הרבה זמן
או שלא עשיתי בכלל
משהו מעניין
משהו מרגש
שקצת יחזיר לי את הדרייב.
יום טוב.
לפני 16 שנים. 26 באוגוסט 2008 בשעה 17:06
פשוט מדהים
יום שלם אני מתכננת
איך אני אספיק את מה
שיש לי לעשות היום
והלוז צפוף
והזמן קצוב
והעייפות
ובשנייה אחת הכל הופך להיות
לא רלוונטי.
הכל דווקא עבד לי לא רע
היתה לי תוכנית מסודרת
יצאתי בזמן מהעבודה
לא היו פקקים
זו לא שעה של בעיית חניה
על פניו הכל התקדם טוב.
ואז
רמזור לפני הבית
סיגריה ביד
בהמתנה לאדום שיתחלף
משוחחת עם החברה שלידי
שיא הרוגע
פתאום מאמצע שום מקום
הגיע הבום
הסיגריות עפו מהיד
הגוף נזרק קדימה
ולרגע לא באמת הבנתי
מה קורה
זה תפס אותי לגמרי לא מוכנה
התנצלות
החלפת פרטים
הטמבון נפגע
והדלת יצאה קצת מהמקום
מכה חזקה ביחס לעובדה
שהייתי בעצירה מלאה
אבל ההוא ניסה לעבור נתיב
כאילו אין רכב לפניו ונתן קצת גז...
בהחלט לא צפוי
בהחלט משבש.
אז הלו"ז להיום נגנז
והצוואר והגב לוחשים לי כואב
לא משהו שאי אפשר לפתור
היה יכול להיות יותר גרוע
תודה לאל.
והכי חשוב
סעו בזהירות !!
לפני 16 שנים. 23 באוגוסט 2008 בשעה 11:36
ואחרי כל הדרמות
של השבועות האחרונים
של החיים האלו
הגיע הזמן לרגיעה
ארוס רמזוטי ברקע
זורק אותי שנים אחורה
עושה לי נעים
מזכיר לי קצת
משכיח ממני קצת
חיוך שבלב
ישנתי כל כך טוב
סיום מוצלח לשבוע
ממש נהנתי מאתמול
לאורך כל היום
מההתעוררות המוקדמת
ועד להרדמות המאוחרת
בחמש בבוקר כמדומני
ואני נזכרת באתמול
איך גמרתי פעם אחר פעם
לא מאמינה שאני עוד יכולה
והוא לא וויתר לי
והיד שלו על הפנים שלי
מלטפת ומכאיבה
והזין שלו בפה שלי
והחרמנות הבלתי פוסקת
והתחושה הזו שהוא בתוכי
מממ..עונג שבת
זה הזמן לעיתון וקפה עם חלב וניל
שבת שלום.
לפני 16 שנים. 19 באוגוסט 2008 בשעה 18:55
אני כועסת
כל כך כועסת שיש לי
מחשבות אלימות.
לפעמים קורים דברים מסביבך
שמשאירים אותך קטן אמונה.
אז הסיפור הוא כזה
בחור מכיר בחורה
הם מתאהבים
אחרי תקופת זמן סבירה
הזוג המאושר עובר לגור ביחד
מאוחר יותר הבחור מציע לבחורה נישואים
מצהיר על כוונותיו לאהוב אותה כל חייה
נשבע תמיד לתמוך ולהיות שם
תמיד להיות כנה ואמיתי
והכי חשוב הבטיח תמיד להישאר חבר
הזוג המאושר מתחתן
נוסע לירח דבש במזרח
חוזרים מבולבלים
ומתחילים לאט לאט לבנות את עצמם
עוברים לדירה חדשה ומטופחת
הבחור מוצא עבודה
הבחורה מוצאת דרך
והדרך שלהם לא קלה היא
לא מאוד חריג
להתחלות חדשות
והם רבים והבחור מתנצל
הבחורה מפייסת והכל נרגע.
יום אחד קמה הבחורה
צעדה לה לשוק
קנתה מצרכים לארוחת ערב
יין טוב לקינוח
חזרה לביתה ובישלה ארוחת מלכים
הבחור חוזר הביתה
עם מבט מוזר בעיניים
מסתכל עליה ואומר
החלטתי זה נגמר .
זה לא נתון לדיון או לויכוח
שאלה הבחורה ההמומה
על איזה רקע מבוססת ההחלטה ?
ענה הבחור
לא טוב לי
את מבקשת ממני יותר מדי
כל הזמן את רוצה שאני יביא משהו בדרך הביתה
כשאמא שלך בבי"ח את רוצה שאני אתמוך בך
אין לך רישיון נהיגה
לקח לבחורה כמה שניות להאמין שהבחור
באמת רציני
ואכן כן לצערה היה רציני עד מאוד
הוא רוצה אישה ללא צרכים
הוא אמר לה את זה
התפרקה הבחורה והתחננה על נפשה
והבחור אבן , חסר כל רגש
מבטי שנאה בעיניו
כאילו היה מישהו אחר
או שלא ידעה מי הוא באמת
או מי יודע ..
בסוף אמר לה שהוא יחשוב על זה
ושהם יקחו רק פסק זמן
הסיע אותה אלי ( החברה הטובה )
ולאחר שהוריד אותה אצלי
התקשר אלי ואמר לי
שהוא עוזב אותה סופית
ושאני יגיד לה שהוא מנייק וניתק את הטלפון
באותו הלילה הבחור הוציא את חפציו מהדירה המטופחת
באותו היום התחיל לאיים על הבחורה
לאחר מספר ימים נוטפי כעס ,נקמה ושנאה
כבר היו ברבנות.
8 חודשים בלבד אחרי החתונה.
נו באמת ? מה אני אמורה לחשוב עכשיו ?
כן אפשר לומר שאני כועסת .
לא מבינה.
הקלות הזו , גם היא בלתי נסבלת.
לפני 16 שנים. 11 באוגוסט 2008 בשעה 22:20
לא פשוט להרגיש ככה
חוסר אונים .
התחושה הזו של
חוסר יכולת לעזור
מתסכלת .
נסעתי איתם לשם
ליבי לא נתן לי אחרת
והייתי כמשותקת
עושה מה שצריך
לא ממש אומרת
לא ממש עוזרת
ורק תחושה חדה של כאב
הזכירה לי שאני לא רובוט.
הפחד משתק אותי לפעמים
הוא שאל אותי אם אני מפחדת
ואמרתי שלא
שיקרתי.
עצוב לי שככה.
מוח האדם הוא דבר מורכב
האדם הוא מורכב
הוא מורכב.
וזה גורם לי לתהות שוב
למה לעזאזל הזונה היתה חייבת לאכול את התפוח ?
מה עדיף ?
** לא לדעת
** לדעת
** דעת
עכשיו למיטה
עוד מעט הוא יבוא
ורק שאני ארגיש את חום גופו לידי
ואת מגע ידיו על פני
רק אז
אני ארדם.
לילה טוב.
לפני 16 שנים. 9 באוגוסט 2008 בשעה 12:50
אני ערה, אבל לא ממש
החלום מרחף עוד כענן תוהה
אחותי אמרה שראתה אותו בזמן הניתוח
היא היתה מורדמת והוא הופיע מולה כמלאך
עטוף סדינים לבנים .
הלילה גם אני ראיתי אותו
צועד לעברי עטוף לבן
ואני חיפשתי את עיניו , את מבטו
וכשמצאתי , קרה דבר מוזר
ככל שהתמקדתי יותר
כך התגלו בפני יותר ויותר דברים
העיניים איבדו מצורתם
היו כחומה מפרידה בין 2 עולמות
והוא נתן לי לראות
אני זוכרת שכן,
אבל אני לא זוכרת מה ראיתי
אולי אני לא אמורה לזכור
מי יודע.
ואני ערה , אבל לא ממש
ורגועה , אבל לא ממש
נראה לי שהגיע הזמן
לאיזה כוס קפה עם חלב וניל
להמתיק את הבוקר.
שבת שלום.
לפני 16 שנים. 5 באוגוסט 2008 בשעה 22:03
תשישות של הגוף
עייפות של הנפש.
היום הרגשתי ממש חזק
איך חיי הפרטיים איבדו מערכם
לא שיש ברירה אחרת כרגע
אבל זו לא תחושה כיפית.
4 שעות המתנה לכניסה לניתוח
4.5 שעות המתנה ליציאה מהניתוח
ב'ה עבר בשלום
אבל פאק , זה היה מפחיד.
ככה זה כש..
אני חושבת שאני צריכה לדבר פחות
היום כמעט איבדתי את הקול באמצע היום
שמישהו יהרוג את מי שהמציא את הפלאפון
שעוד מעט יהרוג את כולנו.
קשה להירגע אחרי יום כזה
קשה להירגע באופן כללי.
אבל תכלס ,
עם כל הכבוד להכל
מה שבאמת חשוב זה
שהניתוח עבר בשלום
ואחותי בסדר
אז הגיע הזמן לחייך קצת
ולהגיד תודה.
תודה.
הרגשתי שהוא היה איתנו היום
כמעט התקשרתי אליו בטעות.
נזכרתי ביום ההוא
לפני שש שנים
אותו הב"יח
אותו חדר המתנה
7 שעות ניתוח
לא נתנו לו הרבה סיכוי
אבל הוא היה חזק
כזה הוא היה
כנגד כל הסיכויים
הוא קיבל את החיים שלו בחזרה
כמה חבל שהוא לא שמר עליהם.
בא לי לישון כמה שנים אחורה
אפשר?
לפני 16 שנים. 27 ביולי 2008 בשעה 17:34
מגבירה את הווליום
ככה שאני לא אשמע אותי
מתמכרת לצלילים
מפשילה בגדים
וגופי נע מעצמו
ואני נעה מהעוצמה
מסוחררת
משוחררת
עירומה ומאושרת.
ריקוד קטן לפנות ערב
כמה סוחף
כמה כיף
הספקתי לשכוח..
וזה השיר שהתנגן לי ברקע :
הוא עושה כל כך נעים
פעם הייתי עושה את זה הרבה
כשהייתי מגיעה מהעבודה הייתי
שמה מוסיקה ורוקדת זה היה
מרגיע אותי .
פעם הייתי חושבת עלי יותר
ואולי גם עכשיו.
תרקדו
זה מרפא.
ערב טוב.
לפני 16 שנים. 25 ביולי 2008 בשעה 13:22
אפשר לקחת נשימה עמוקה
נגמר השבוע .
כמה משימות לי לסופ"ש
וכנראה שאין ברירה איתי
מה שלא מקוטלג ברשימת ה- TASKS שלי
בסוף לא קורה ..
שזה דיון בפני עצמו אבל לא לעכשיו
אז ככה :
1. לצאת מהבית הפעם ולבלות
2. שום מילה על עבודה
3. להחליט על התחביב החדש לי ,
המשהו הזה שיהיה רק שלי
שיפתח את הצד היצירתי הלא מנוצל שלי .
כנראה שזה יהיה צילום , לשם אני מרגישה שאני נמשכת
מעניין שאני מסוגלת להיות מחויבת לכל כך הרבה דברים ולעצמי קשה לי.
מה שטוב זה שזה לא מעניין אותי כבר , סיימתי לדבר ,הגיע הזמן לעשות ..
בעיה : כל פעם שאני עוברת ליד החנות הזאת מתחת לבית שלי
אני קונה משהו . היום השתוללתי וב- 10 דקות קניתי 3 שמלות + מכנס
אני באמת לא מסוגלת להתאפק שאני נכנסת לשם, זה חזק ממני .
נשבעת לכם שהשמלות לוחשות לי בלי שאף אחד שומע .
האמת, עכשיו כשאני כותבת את זה ,אני לא יודעת למה אני חושבת שזו בעיה
יש לי מלא בגדים חדשים וכן מותר לי לבזבז .
זה מדהים , אני עובדת נורא נורא קשה בשביל שאני אוכל לחיות חיים ללא דאגות כלכליות
וגם שאני יכולה להרשות לעצמי , רכישות בשביל עצמי תמיד מרגישות לי כבזבוז.
ועכשיו אני חושבת שהבזבוז באמיתי הוא לא להנות מזה מפרות העבודה הקשה
אז נפתרה הבעיה 😄
ועכשיו מקלחת
והמים ישטפו איתם
את כל הדאגות
המתחים
והעצבים
של השבוע האחרון.
אח"כ אני אלך אליו
ריחנית ,טעונה באנרגיות טובות ועם חיוך על הפנים
מגיע לו לראות אותי ככה אחרי הטרוף של השבוע האחרון.
שבת שלום ומבורכת .
נ.ב : נכון ששול צר זו מילה ממש מצחיקה ?