מי אני?

אני כועסת
כל כך כועסת שיש לי
מחשבות אלימות.

לפעמים קורים דברים מסביבך
שמשאירים אותך קטן אמונה.

אז הסיפור הוא כזה
בחור מכיר בחורה
הם מתאהבים
אחרי תקופת זמן סבירה
הזוג המאושר עובר לגור ביחד
מאוחר יותר הבחור מציע לבחורה נישואים
מצהיר על כוונותיו לאהוב אותה כל חייה
נשבע תמיד לתמוך ולהיות שם
תמיד להיות כנה ואמיתי
והכי חשוב הבטיח תמיד להישאר חבר
הזוג המאושר מתחתן
נוסע לירח דבש במזרח
חוזרים מבולבלים
ומתחילים לאט לאט לבנות את עצמם
עוברים לדירה חדשה ומטופחת
הבחור מוצא עבודה
הבחורה מוצאת דרך
והדרך שלהם לא קלה היא
לא מאוד חריג
להתחלות חדשות
והם רבים והבחור מתנצל
הבחורה מפייסת והכל נרגע.
יום אחד קמה הבחורה
צעדה לה לשוק
קנתה מצרכים לארוחת ערב
יין טוב לקינוח
חזרה לביתה ובישלה ארוחת מלכים
הבחור חוזר הביתה
עם מבט מוזר בעיניים
מסתכל עליה ואומר
החלטתי זה נגמר .
זה לא נתון לדיון או לויכוח
שאלה הבחורה ההמומה
על איזה רקע מבוססת ההחלטה ?
ענה הבחור
לא טוב לי
את מבקשת ממני יותר מדי
כל הזמן את רוצה שאני יביא משהו בדרך הביתה
כשאמא שלך בבי"ח את רוצה שאני אתמוך בך
אין לך רישיון נהיגה
לקח לבחורה כמה שניות להאמין שהבחור
באמת רציני
ואכן כן לצערה היה רציני עד מאוד
הוא רוצה אישה ללא צרכים
הוא אמר לה את זה
התפרקה הבחורה והתחננה על נפשה
והבחור אבן , חסר כל רגש
מבטי שנאה בעיניו
כאילו היה מישהו אחר
או שלא ידעה מי הוא באמת
או מי יודע ..
בסוף אמר לה שהוא יחשוב על זה
ושהם יקחו רק פסק זמן
הסיע אותה אלי ( החברה הטובה )
ולאחר שהוריד אותה אצלי
התקשר אלי ואמר לי
שהוא עוזב אותה סופית
ושאני יגיד לה שהוא מנייק וניתק את הטלפון
באותו הלילה הבחור הוציא את חפציו מהדירה המטופחת
באותו היום התחיל לאיים על הבחורה
לאחר מספר ימים נוטפי כעס ,נקמה ושנאה
כבר היו ברבנות.
8 חודשים בלבד אחרי החתונה.

נו באמת ? מה אני אמורה לחשוב עכשיו ?
כן אפשר לומר שאני כועסת .
לא מבינה.

הקלות הזו , גם היא בלתי נסבלת.