יש פרח אחד
שמושך את תשומת ליבי כבר כמה ימים
אני רואה אותו מהמרפסת
באדום בוהק עומד לו גאה
בין כל הג'ונגל הירוק
שמתרווח לו במרפסת שלי.
צילמתי אותו
הסתכלתי עליו
חשבתי עליו
כבר כמה ימים
שהוא בראשי
ועכשיו
בהפסקת סיגריה במרפסת
מצאתי את הסיבה
עשיתי לו זום במצלמה
ופתאום ראיתי אותו
מבין עלי הכותרת
הצרים והאדומים
לב קטן ומוזהב
יפה יפה
מדויק מאוד
ציור של הטבע
התרגשתי
מי אמר שלפרחים אין לב ?
נראה לי
שאני צריכה לצאת מהבית
כיף פה ונעים
וכל כך נקי פה
אבל שקט לי פה מדי
אני צריכה קצת רעש
קצת תחושה חיות
קצת אור יום
טוב בסדר
שכנעתי את עצמי מספיק
אני הולכת להתלבש.
לקראת גיל ה- 30 המתקרב
הרבה פחדים הציפו אותי
הרבה מחשבות על העתיד
הלחץ הסביבתי המתגבר
הפחד הזה להיפרד משנות ה-20 שלך
ומה זה אומר בעצם
פנטזיית הפיטר פן
הכמיהה לאימהות
כל כך הרבה בלבול
כל כך הרבה בלאגן שם בפנים
אני מרגישה שהמוח שלי
משחק פינג פונג במעגלים.
אבל הבנתי משהו חשוב
כבר לפני כמה ימים
אבל זה הולך ומתעצם אצלי בתודעה
למרות שעשר השנים האחרונות
היו מוטרפות ומהנות ולא הייתי משנה פסיק
לא הייתי רוצה לחזור להיות בת 20
וגם לא בת 25
הכל היה כל כך יותר מסובך
כל כך דרמטי
כל כך קשה
לא ידעתי מי אני
מה אני אוהבת
במה אני יעבוד
איך יראה הבית שלי
אבל לא ידעתי
כל הזמן חיפשתי
משחק מחבואים שלם
אבל בסוף מצאתי
את עצמי
לא מזמן דווקא.
אני כל כך שונה היום
וזה ממש נעים
זה גורם לי לאהוב את עצמי יותר
זה בכלל לא מפחיד להתבגר
זה הרבה יותר שווה.
ואם כל זאת קצת קשה עכשיו
עוד כואב ועצוב
ומוזר נורא.
אבל מה שהכי חשוב
זה שאני מחייכת
היום היה יום התרגול הראשון בחיוכים
והממצאים מרוממי נפש
רק מחמאות קיבלתי היום
וזה הדבר היחידי ששיניתי
עובד לא רע העסק הזה.
אני מבריאה סופסוף ומתחילה להרגיש כמו עצמי שוב
איזה מזל , כי השבוע האחרון הייתי יותר חולה ממה שהייתי
בשנים האחרונות , כבר חשבתי שלא ייגמר.
שבוע של חשבון נפש היה האחרון ,
נראה לי החום הגבוה עלה לי לראש
שגעתי את עצמי במחשבות
על מה טוב ומה לא טוב
איפה טעיתי ומה אני יכולה לתקן
איפה האמת שמסתתרת לה בתוך החיים
וכמה אני באמת קרובה אליה , קרובה לעצמי.
דברים השתנו השבוע
החיים שלי השתנו השבוע
שינויים זה טוב
שינויים זה קשה
סערת רגשות פקדה את ביתי
ואני עדיין נסערת
והעצבות הזאת
והמחנק בגרון
וחסרונו המורגש
לא קל
לא חשבתי שיהיה
אבל לא הקושי
יכוון כאן את התנועה .
שנה חדשה
ואחד הדברים שקיבלתי על עצמי
זה להיות שמחה יותר
לחייך יותר
אני לא מחייכת הרבה
לא מספיק בכלל
הרבה אמרו לי לאחרונה
ואני יודעת את זה
אבל זה לא כי אני לא רוצה
לא כי אני לא מרגישה צורך
אלא כי יש לי איזה שריטה קלה
אולי קשה בעצם
אני פשוט לא אוהבת את החיוך שלי.
כשאני מספרת את זה לאנשים
הם לא מבינים על מה אני מדברת
לך תסביר לאנשים את התסביכים הכי עמוקים שלך
שאפילו אני לא לגמרי מבינה אותם.
אבל הבנתי משהו אחר
הבנתי איך אני נראית מהצד
הסתכלתי מהצד
ואני לא נראית בן אדם שמח
למרות שאני כן
אני נראית יותר כמו בן אדם סגור וביישן
או אולי קר וחסר רגש
בכל מקרה אני לא מעבירה את מי שאני
ויש לזה השלכות
לגבי האנשים שמתקרבים אלי
האנרגיה שסביבי
ואני מניחה שזה משפיע על המציאות שלי
בעוד דברים שאני לא יודעת אפילו
וכל זה בגלל שריטת ילדות .
החלטתי שמספיק
הגיע הזמן להשתחרר מזה
ואני מתרגלת חיוכים מול המראה
ואני קולטת כמה זה מרגיש לי לא נוח
אבל אני לא אוותר
זה הכי כיף לחייך
זה הכי יפה לחייך.
יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד
אני מרגישה שאני מתפוצצת מבפנים
אני חושבת שזו היתה השנה הכי דרמטית בחיי
הכי קשה וגם הכי טובה
מדהים שהיא מתחילה ומסתיימת באותה הנקודה
שבוע הבא אני אגיע אליה שוב
שם בצומת ירקון.
חשבתי על משהו
למה אומרים בית קברות ולא בית קברים ?
ועכשיו
אני צריכה לגרד קצת אופטימיות
בין הכאבים בחזה לדמעות
אז אין כמו שיר אחד שמח
שעושה את העבודה
"and in the end the love you make, is equal to the love you take"
אלו היו מילותיו בדקות האחרונות של ההופעה
הייתה לי הרגשה שהוא יגיד את זה
והתחושה היתה מדהימה
ההמונים לא הפסיקו לחייך
הופעה בהחלט היסטורית
ומה עוד יש להגיד על האיש הזה?
הבנאדם נושק ל-70
וזה הקשר היחידי
שנראה לי שיש לו לגיל הזה
הוא נראה מצוייין
בשיא כוחו
הקול שלו נשמע בדיוק כמו לפני 50 שנה
מעורר הערצה ואפילו קצת קנאה ..
אין ספק
האיש אגדה מהלכת
או במקרה שלו שרה מנגנת
שרק לא יפסיק אף פעם
זה עושה לו ממש טוב.
לא האמנתי שאני אתרגש ככה
מהבוקר אני בהיי היסטרי
המוסיקה היחידה המושמעת היום היא הביטלס
וכל פעם שאני נזכרת שבערב אני הולכת
לקבל את הכי קרוב לדבר האמיתי
או יותר נכון את הדבר האמיתי
או לפחות כמעט
חוץ מזה למי אכפת
אני הולכת לראות את החיפושית בהופעה
ועוד מקרוב
מי היה מאמין ?
אני רק מדמיינת את העוצמה
שבכל כך הרבה אנשים
עם אותה האהבה,
את הנוסטלגיה המתנגנת,
כזו שאי אפשר שלא להעריץ
ומהסוג שכבר לא עושים היום
ולהיות נוכחת בכזה מעמד
בשבילי זה מתנה עצומה
חלום שלא באמת האמנתי שיתגשם
אבל לפעמים..
מרוב התרגשות אני חרמנית בטרוף
הגוף שלי מתרגש
מממ.. כמה חבל שהוא בעבודה
ועוד בעינייני עבודה
אז בעבודה שלי כלל לא יכולתי להתרכז
זו היתה משימה בלתי אפשרית
אז פירגנתי לעצמי
ויצאתי הביתה מוקדם
ועכשיו יש לי מלא זמן
לנוח ולהכין את עצמי להערב
ושוב זה קורה
הופה חלפה לה השנה
סבב הרמות הכוסיות לחג החל
יום ראשון אשדוד
אתמול נהריה
מחר בתל אביב
יום ראשון בתל אביב שוב
ולקינוח אצלי במשרד
ואח"כ לא מבינים איך אנשים
נהפכים לאלכוהוליסטים
או א- מיניים
תלוי מה הרמת ..
את הבית אני רואה רק בלילה
מרוב רגשי אשמה
אני חולמת על שיחות עם החתול
שם הוא מעמיד אותי לסדר
על חוסר היחס השבוע .
ורק הוא לא כועס אלי
הוא מבין אותי
יש לי מזל
ולא התכוונתי לחתול..
כפיצוי ביום חמישי אני בהופעה
ה-ה-ו-פ-ע-ה !
סוג של חלום שמתגשם
איזה כיף חתיכת סיום לשבוע הזה
מזמן לא התרגשתי ככה מהופעה
אני בכלל עדיין לא מאמינה.
ואני שמה בצד את שבוע הבא
החגים מביאים איתם את הזכרונות
שאני בכל כוחי מדחיקה בהכחשה
את כל התמונות של היום הארור ההוא
שנה ראשונה בלעדיו
אפילו שלא היינו הכי קרובים
זה מרגיש קצת לבד.
אף פעם לא הייתי בלב ים
עד שבוע שעבר
בכלל אני לא מבינה את השימוש
במושגים מגוף האדם
לב ים
בטן האונייה
ההקבלה לא הגיונית
ואני מוחה.
בכלל כנראה שהפלגות זה לא בשבילי
חשבתי שאני קלסטרופובית
ואמרו לי שאני אגרופובית
האחרון אמר שאני פשוט סוציופובית
אולי.
אם לתאר במילה אחת את האונייה הזאת
בית זונות
בעצם זה שתי מילים
אבל זו בהחלט הייתה חוויה אנתרופולוגית
שלא תחזור שוב .
בפעם הבאה אני לוקחת את העובדים
למקום עם קרקע יציבה.
מאז שחזרתי הימים עפים לי
במהירות הבזק
וליווה אותם הרבה רעש
לפעמים בא לי שיהיה לי
איזה כפתור השתק
שישתיק את כולם
ואולי גם קצת אותי.
הקיץ מגלה סימני עייפות
בשעות מסוימות מרגישים את הרוח הסתווית
וגיליתי שמנקי העלים חזרו לעבודתם העונתית
שזה לא רע בכלל , החום קצת נמאס
אבל תופעה אחת מציקה חזרה
חוסר אוויר , חוסר יכולת לנשום
התופעה האלרגית הקבועה של חילופי העונות
אין לי כוח לזה , באמת
לנשום זה לא הרבה לבקש.
ולמרות הכל התחושה הכללית טובה
סופ"ש עושה לי תמיד נעים
אתמול צילומים מוצלחים
המנקה ההודי החמוד מירק לי את הבית
חברים באו לבקר ,ערב כיפי למדי.
והיתה לי תוכנית זדונית
לגבי מה שיקרה
אחרי שכולם ילכו
ורק הוא ואני נישאר
וזה התחיל טוב
מצויין אפילו
עד שהפסקתי לנשום.
מה שלא הוריד אפילו בקצת
את מפלס החרמנות שלי.
נו באמת זה הרבה לבקש ?
תנו למצוץ בשקט
או ברעש
רק תנו למצוץ כבר
התגעגעתי.
