לקראת גיל ה- 30 המתקרב
הרבה פחדים הציפו אותי
הרבה מחשבות על העתיד
הלחץ הסביבתי המתגבר
הפחד הזה להיפרד משנות ה-20 שלך
ומה זה אומר בעצם
פנטזיית הפיטר פן
הכמיהה לאימהות
כל כך הרבה בלבול
כל כך הרבה בלאגן שם בפנים
אני מרגישה שהמוח שלי
משחק פינג פונג במעגלים.
אבל הבנתי משהו חשוב
כבר לפני כמה ימים
אבל זה הולך ומתעצם אצלי בתודעה
למרות שעשר השנים האחרונות
היו מוטרפות ומהנות ולא הייתי משנה פסיק
לא הייתי רוצה לחזור להיות בת 20
וגם לא בת 25
הכל היה כל כך יותר מסובך
כל כך דרמטי
כל כך קשה
לא ידעתי מי אני
מה אני אוהבת
במה אני יעבוד
איך יראה הבית שלי
אבל לא ידעתי
כל הזמן חיפשתי
משחק מחבואים שלם
אבל בסוף מצאתי
את עצמי
לא מזמן דווקא.
אני כל כך שונה היום
וזה ממש נעים
זה גורם לי לאהוב את עצמי יותר
זה בכלל לא מפחיד להתבגר
זה הרבה יותר שווה.
ואם כל זאת קצת קשה עכשיו
עוד כואב ועצוב
ומוזר נורא.
אבל מה שהכי חשוב
זה שאני מחייכת
היום היה יום התרגול הראשון בחיוכים
והממצאים מרוממי נפש
רק מחמאות קיבלתי היום
וזה הדבר היחידי ששיניתי
עובד לא רע העסק הזה.
ערב טוב.
לפני 16 שנים. 12 באוקטובר 2008 בשעה 18:43