אני מבריאה סופסוף ומתחילה להרגיש כמו עצמי שוב
איזה מזל , כי השבוע האחרון הייתי יותר חולה ממה שהייתי
בשנים האחרונות , כבר חשבתי שלא ייגמר.
שבוע של חשבון נפש היה האחרון ,
נראה לי החום הגבוה עלה לי לראש
שגעתי את עצמי במחשבות
על מה טוב ומה לא טוב
איפה טעיתי ומה אני יכולה לתקן
איפה האמת שמסתתרת לה בתוך החיים
וכמה אני באמת קרובה אליה , קרובה לעצמי.
דברים השתנו השבוע
החיים שלי השתנו השבוע
שינויים זה טוב
שינויים זה קשה
סערת רגשות פקדה את ביתי
ואני עדיין נסערת
והעצבות הזאת
והמחנק בגרון
וחסרונו המורגש
לא קל
לא חשבתי שיהיה
אבל לא הקושי
יכוון כאן את התנועה .
שנה חדשה
ואחד הדברים שקיבלתי על עצמי
זה להיות שמחה יותר
לחייך יותר
אני לא מחייכת הרבה
לא מספיק בכלל
הרבה אמרו לי לאחרונה
ואני יודעת את זה
אבל זה לא כי אני לא רוצה
לא כי אני לא מרגישה צורך
אלא כי יש לי איזה שריטה קלה
אולי קשה בעצם
אני פשוט לא אוהבת את החיוך שלי.
כשאני מספרת את זה לאנשים
הם לא מבינים על מה אני מדברת
לך תסביר לאנשים את התסביכים הכי עמוקים שלך
שאפילו אני לא לגמרי מבינה אותם.
אבל הבנתי משהו אחר
הבנתי איך אני נראית מהצד
הסתכלתי מהצד
ואני לא נראית בן אדם שמח
למרות שאני כן
אני נראית יותר כמו בן אדם סגור וביישן
או אולי קר וחסר רגש
בכל מקרה אני לא מעבירה את מי שאני
ויש לזה השלכות
לגבי האנשים שמתקרבים אלי
האנרגיה שסביבי
ואני מניחה שזה משפיע על המציאות שלי
בעוד דברים שאני לא יודעת אפילו
וכל זה בגלל שריטת ילדות .
החלטתי שמספיק
הגיע הזמן להשתחרר מזה
ואני מתרגלת חיוכים מול המראה
ואני קולטת כמה זה מרגיש לי לא נוח
אבל אני לא אוותר
זה הכי כיף לחייך
זה הכי יפה לחייך.
יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד
אני מרגישה שאני מתפוצצת מבפנים
אני חושבת שזו היתה השנה הכי דרמטית בחיי
הכי קשה וגם הכי טובה
מדהים שהיא מתחילה ומסתיימת באותה הנקודה
שבוע הבא אני אגיע אליה שוב
שם בצומת ירקון.
חשבתי על משהו
למה אומרים בית קברות ולא בית קברים ?
ועכשיו
אני צריכה לגרד קצת אופטימיות
בין הכאבים בחזה לדמעות
אז אין כמו שיר אחד שמח
שעושה את העבודה
שבת שלום
