מי אני?

הגוף שלי משתולל והנפש שלי בוערת.

הבוקר קמתי מאוד טעונה רגשית , הרגשתי מאוד חלשה . כל רגע הרגשתי שאני עומדת להתפרץ בבכי.
והדמעות כהרגלן בקודש אצלי ,קשה להם לצאת וניסיתי לחשוב למה . אני חושבת שהתרגלתי מדי להיות "חזקה" , התרגלתי מדי לא לחשוף את עצמי
את הפגיעות והרגישות שלי , כאילו זה אסור , או לא ראוי , או לא מכובד . וגם עכשיו העיניים בוערות , מבקשות לבכות , להשתחרר.
בכיתי לא מעט הבוקר הזה , לא מספיק.

אני מפחדת נורא , מכל כך הרבה דברים . חרדת הנטישה עולה לי , אני מפחדת לא להיות מספיק טובה בשבילו. אני מפחדת מעוצמת הרגש הזו ,
אני מפחדת שזה ייגמר פתאום. זה לא מובן מאליו בכלל בשבילי . והיום התעוררתי פשוט מוצפת ואני עדיין מוצפת והגוף שלי בנסיגה.
הגעתי לעבודה ( באיחור גדול ) ויש לי חום והעיניים בוערות והידיים שלי רועדות . זה נורא קשה להיות ככה בעבודה מזל שיש לי חום אז יש לי תרוץ..

אני כל כך מאוהבת בו שזה מלחיץ . הלב שלי , שלו הוא.

אתמול הצטרפתי אליו לחזרה . ישבתי שם בספה הכחולה מתבוננת בו ונפעמת . הקשיחות הזו שלו , איך שהגוף שלו זז כשהוא מנגן ( הוא כזה סקסי אלוהים )
ואני, כל מה שרציתי זה להיות הגיטרה.

הוא ראה אותי לראשונה קצת משתוללת בצעקות הבוקר ( עצבים של עבודה ) ודווקא שמחתי . כמובן שהמחשבה הראשונית שעברה לי בראש
הייתה שלא יראה אותי ככה , אבל המחשבה השנייה שבאה שנייה אחריה היא שאני דווקא כן רוצה שהוא יראה אותי ככה . אני לא רוצה להסתיר כלום ממנו
אני רוצה להיות הכי אני שיש איתו , בלי כל המחסומים האלה שצברתי לי עם השנים, חשופה לגמרי. וזה לא פשוט לי , אבל גם לא בלתי אפשרי . לפעמים, אני ממש מקנאה בו שהוא ככה פתוח ובלי מעצורים ואומר הכל וחווה עד הסוף ואני רוצה , אני רוצה גם להיות ככה . ואני אהיה , אני יודעת . הוא כבר מוציא ממני כל כך הרבה למרות שלפעמים התחושה שלי היא שזה כל כל מעט, אולי לא מספיק עבורו.

פתאום אני חושבת שפעם לא הייתי חושבת על מי קורא את הבלוג שלי שאני כותבת ועכשיו זה קצת שונה . אני יודעת שהרבה קוראים ( או יותר נכון קוראות.. ), אני רואה את כמות הצפיות העולה אצלי בבלוג מדי יום . ובאופן מפתיע האפקט שזה מייצר שונה ממה שהייתי חושבת שהוא יהיה. זה לא גורם לי להיסגר בכתיבה
נהפוך הוא , אני מרגישה נורא חשופה לאחרונה בכתיבה שלי , יותר מאי פעם . ממש עובד לו האפקט ונוס הזה..

כשיצאתי ממנו לעבודה , שעתיים לאחר הזמן המתוכנן ,הוא ליווה אותי לאוטו ובידו היתה שקית הבגדים שלי . בעודי מתקרבת לכיוון האוטו אני שמה לב פתאום שהוא בתנועה אינסטנקטיבית מעיף את השקית שלי לכיוון הפח . לא הצלחתי להפסיק לצחוק תוך כדי שאני מסתכלת עליו מנסה להוציא אותה מהפח וגם הוא די התשעשע מהתקלה..

אני טעונה ואני צריכה לפרוק את הבטריה .אבל לא פריקה רגילה כזו, אלא כמו זו שמתוארת בהנחיות היצרן לשימור הבטריה בפלאפון .
צריך לפרוק לגמרי את הבטריה ורק אז אחרי שהיא פרוקה (מפורקת) לגמרי , להטעין מחדש. זה שומר עליה לאורך זמן.

אה כן , אני בעבודה אז אולי כדי שאני גם יעבוד..

יום טוב.