מי אני?

הלילה הזה בקושי ישנתי. ניסיתי ללכת לישון מוקדם כדי לאגור את הכוחות שנעלמו לי בסופ"ש . בשעה אחת וחצי התעוררתי
ומאז אני מסתובבת סביב עצמי וסביב החתול . העברתי שעות במחשבות על מה שהיה ועל מה שיהיה . על תחושת הביטחון שנעלמה לי
שחזרתי את הארוע שהוגדר שלשום בערב כ- "קטטה בסלמה " , נזכרתי בחיוך מערכון שראינו של מונטי פייטון ובאמת יש דברים גרועים מזה..
אבל כל התובנות טרם הופנמו ונשארתי עם המון כעס. מין סוג של זעם עמוק שמסרב להרפות . הגוף שלי עוד רועד לעיתים די קרובות במהלך היום.
ואני מרגישה את השיפור , הכאבים בגוף היום מרגישים פחות חדים הבוקר וזה טוב. הכאבים בנפש צריכים עוד קצת זמן.

שמתי לב שהשתנה לי המבט . אתמול בעבודה מישהי אמרה לי שיש לי מבט חסר אמונה ושזה נורא מוזר לראות אותי ככה .
די, אני לא רוצה יותר . אני רוצה לחזור לעצמי , להיות כבר אחרי ולהרגיש שלווה שוב.

והימים ימים טעונים גם אצלי וגם אצלו וזה קשה , לשנינו. ואני ממש ממש מתגעגעת אליו , אפילו ראיתי אותו אתמול בבוקר .
קשה לי לישון בלעדיו , משהו לא רגוע לי , לא שלם .

יום חדש בפתח וצריך להטעין אנרגיות ולא בא לי בכלל על פוזת המסכנה .

אני רוצה לחייך שוב.