מי אני?

היתה לי שיחה משמעותית עם עצמי אתמול. לא כל הזמן אני מתקשרת עם עצמי, זה היה מבורך.

התעוררתי אתמול בארבע לפנות בוקר מצוננת קלות ובלי יכולת להמשיך לישון , אז החלטתי לנצל את הזמן לשיחת יחסינו לאן איתי. באמת שמערכת היחסים הכי מורכבת שהיתה לי אי פעם, היא עם עצמי.

עשיתי רשימה של מה אני אוהבת בי ומה לא. עיצבן אותי שהיה קשה לי למצוא דברים שאני אוהבת, פעם זה היה לי יותר קל ובכלל הרשימה לא הייתה מאוזנת בהתחלה. כשהתחלתי לרשום דברים שאני אוהבת בי, לא ממש האמנתי במה שאני כותבת, אז התחלתי לריב עם עצמי ( זה כבר ידוע שאני אוהבת להתקוטט ) לדבר לעצמי לא יפה " יא סתומה, את חזקה ? ממש.. פעם היית." וכן הלאה לגבי כל מיני דברים שרשמתי שאני אוהבת בי ( יופי, חוכמה, פתיחות, עצמאות, מצליחנות וכו..) ואז כשהבנתי שהשליליות משפריצה ממני, עצרתי והתחלתי לשאול את עצמי שאלות. מה הפך אותי לחזקה פעם לעומת היום ? מה השתנה ?
איפה באה לידי ביטוי העצמאות שלי ? מה נותן לי כוח ? למה אני מרגישה פחות מצליחנית, למרות שבפועל אני עושה אותו הדבר ?

הגעתי להרבה מסקנות. אחת מהן היתה שאיפושהוא בשנה האחרונה שהייתה אחת מהקשות בחיי, התחזקה לי התחושה והאמונה שהחיים חזקים ממני. פעם אני הייתי היד המכוונת של התחושות, הרצונות, המעשים וההוויה שלי ובלי לשים לב ובלי להודות בפני עצמי, איבדתי את השליטה ולא שיש לי משהו נגד איבוד שליטה חלילה.. תלוי איפה.
בנוסף גם הבנתי שפועל יוצא של התחושות האלו, הוא ההלקאה העצמית, הפאסיביות והסבל שמאוד לא מאפיינים אותי.

התשובה לשאלה, מה נותן לי כח ? היא אהבה עצמית. זה מה שבאמת מפרה אותי בכל התחומים, נותן לי יכולת להתמודד, לקחת אחריות אמיתית, להנות ממה שיש לחיים להציע, לאהוב, לשמוח, ליצור, ליזום, לשאוף ולצמוח. כשהצד השני של המטבע הופך אותי להרבה דברים, אבל בעיקר לחשופה לפגיעות. כשאני לא מרגישה שלמה, הכל פוגע בי, חודר עמוק ומשאיר עקבות שלא נאמר חריטות.

היתה שיחה באמת ארוכה ומשמעותית ואני מרגישה שהיא נתנה לי הרבה כח וכפי שהוא אמר לי בבוקר בחכמה מוערצת " האתגר האמיתי הוא ההתמדה והיישום ".

וכאות הוקרה לעצמי אני הולכת למספרה בעוד שעה, כדי להפוך את השיער שלי לשמשי ושמח יותר :).

יום טוב.