מי אני?

אני עצובה מאוד. עצבות תהומית כזאת. בדידות.
אני מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ ולפרוץ החוצה מהגוף.
לב מלא באהבה וכאב.
ריק ועצוב לי.

הלכתי לאחל מז"ט לחברה טובה מקודם. הצטרפתי אליה ולחבריה בבית הקפה
הדרומי והמשונה ולאחר שעה קלה, החבורה התחילה להתפזר.
נשארנו רק אני וכלת השמחה. הלכנו לקיוסק לקנות לי סיגריות והיא הייתה עסוקה בלנסות להתקשר
לאנשים ולהודיע להם שהפלאפון שלה שבק חיים בעוד אני מעשנת סיגריה וממתינה לה מחוץ לקיוסק
( כבר הספקתי לקנות ). ואז קרה לי משהו ממש מעצבן. ניגש אלי ערס מצוי כבן 40 וניסה את מזלו.
לאחר כמה נסיונות עקשים שלו ותגובות צוננות שלי, החליט לוותר. הוא ביקש חיבוק לפני שהוא פרש
וסירבתי. ואז בשיא אדיבותו הגסה שם לי יד אחת על הכתף ובשניה תפס לי את התחת. כמה חוצפה
יש לאנשים, אלוהים. כמובן שהגבתי בזריזות באלימות מילולית ופיזית ( לא כדאי להתעסק איתי כשאני כזו עצבנית וחסרת מנוחה )
ובשנייה הוא נעלם, כאילו מעולם לא היה, מעצבן.

כלת השמחה יצאה מהקיוסק, כלל לא מודעת לכל מה שקרה.
החזירה לי את הנייד, אמרה שלא טוב לה ושהיא הולכת ונעלמה במהירות האור בנחלה החשוכה.
לא הספקתי להגיד לה בכלל שאני רוצה להישאר איתה, היא פשוט ברחה. אוף איתי.

והבית, צועק לי 'הושיטי יד וגעי בי' ואני דוממת.