מי אני?

אז החלטתי שהיום זה יום שאני לא אהיה בו עצובה. אם אני לא מסוגלת להיות שמחה במיוחד לפחות לא עצובה.

סבתא שלי אמרה לי אתמול שהגוף חזק מהנפש ושהנה אני אסתכל עליה, נושקת ל-90 ( שתהיה בריאה טפו טפו טפו )
אחרי כל מה שהיא עברה בחיים שלה ואחרי המשבר של השנה האחרונה שאי אפילו לא האמינה שהיא תשרוד, היא עדיין כאן
(ועדיין מעשנת. מי אמר שסיגריות זה לא בריא ??? ) ואני שמחה שהיא כאן ואני עוד יותר שמחה לדעת שיש לי גנים טובים.
ולמרות שאני יכולה לשלול את התאוריה הזו בשנייה כרגע אני מעדיפה להיות חיובית..

החלטתי גם לשמור על עור הפנים שלי.. ולהפסיק לכעוס כל כך.

הולך לא רע עד עכשיו.
אני עובדת בחריצות וביעילות ואני מקווה שהכוחות יישמרו, כי יש לי עוד יום עבודה ארוך מאוד.
לא השתוללתי על אף אחד ( עדיין.. ) וזה כבר חידוש מרענן באנרגיה.
מרגישה מנותקת מרגשות, גם מהשליליים וגם מהחיוביים, אולי זה טוב ואולי לא.

ועדיין לא מספיק בשביל להרגיש טוב, אבל לפחות לא כזה רע.

אפטיות זו תחושה שמפחידה אותי נורא. מקווה שהיא לא תחזיק הרבה.