מי אני?

תל אביב זו עיר מוזרה, ממש.

נכנסתי לפיצוציה השכונתית אחרי העבודה לחדש את מלאי הסיגריות שאזל, כשיצאתי
שמעתי מישהו קורא לעברי " סליחה גברת " הסתובבתי אליו ולו רק בגלל שאני ממש
שונאת שקוראים לי גברת ושאלתי אותו " התכוונת אלי ? " והוא הנהן במבוכה.
" למי אתה חושב שאתה קורא גברת ? " יריתי לעברו בלי לחשוב ואז במפתיע הוא הוריד את העיניים
ופלט " סליחה גבירתי ". בשלב זה הניצוץ כבר הופיע לי בעיניים והבנתי עם מי יש לי עסק..
בשל נתוניו המרשימים החלטתי לזרום עם העניין..וטרחתי הסברתי לו למה אני לא אוהבת שקוראים לי ככה.
הוא בתגובה הציע כאות התנצלות שאני אתן לו להזמין אותי לכוס קפה. חשבתי לדקה
ואז אמרתי לו אין בעיה, רק אני אעדיף שתכין לי אותו במקום. כמובן שהוא הסכים ועלינו אלי.

כשהגענו אלי, הפנתי אותו למטבח, הראתי לו איפה הקומקום ושאר הדברים והוא הכין לי כוס קפה
חם וטעים. הוא שאל אם הקפה לטעמי ואם הוא יכול לשבת איתי כשאני שותה אותו והסכמתי בתנאי
שהוא ישב על הרצפה לידי והוא הסכים בשמחה כלבלבית. ניהלנו שיחה די קולחת, מסתבר שהוא גם די אינטילגנט
בנוסף לשאר נתוניו המרשימים.

כשסיימתי את הקפה, אמרתי לו שעכשיו אני צריכה לעבוד והוא צריך ללכת.

לפני שהוא הלך הוא שאל אותי מתי ואם הוא יראה אותי שוב. אמרתי לו שאני אחשוב על זה.
הוא רשם את הטלפון שלו על הלוח המחיק שתלוי לי על הדלת, יצא החוצה ואז חזר בפתאומיות ושאל :
"תגידי את אמיתית ?"

בחיי שהחיים האלו מלאי הפתעות.

ואני תוהה.. כל הגברים " הונילים " שהכרתי בשבוע האחרון, הסתברו ככלל לא כאלו ועם רקע בדסמי כזה
או אחר. מה זה אומר שיותר ויותר אנשים בקטע ? או שאני מושכת אלי כאלו ?