את תחושת האאוטסיידריות אני מכירה כבר די טוב. רוב שנותי הרגשתי ככה. תמיד הייתי השונה, אם זה להיות החנונית של הכיתה
בילדות , זאתי שכולם שונאים כי היא בוכה שהיא מקבלת פחות מ-100 ואח"כ בנערות, הפריקית המוזרה שאף אחד לא באמת יודע עליה
משהו ( ובינתיים מזיינת את המורה לספורט ההורס.. ) וזה החמיר ואז התאזן ולבסוף מצאתי את הדרך, או הדרכים להרגיש יותר שייכת,
ובכל זאת לפעמים אני חושבת שזה רק לרגעים שאני מרגישה באמת שייכת וכל שאר הזמן אני מרגישה די בחוץ. וזה לא שהיא מאוד מפריעה
התחושה הזאת לומדים להתרגל אליה, אבל היא נוכחת ולאחרונה נראה שהאאוטסיידר התחמם.
ועכשיו זה הזמן להשקיע באנרגיות שמחות לסופ"ש העמוס עלינו לטובה.
אז בשביל להרגע מהשבוע, הכנתי לי אמבטיית קצף מפנקת.. עם כל הפינוקים ליד..
השתקתי את הפלאפון ובשביל האותנטיות אפילו ארגנתי לעצמי סיידר חם עם קינמון.
ועכשיו אני בדרכי להתמסר למים החמימים והריחניים ,מורעבת לקצת שקט ושלווה.
ואח"כ עוד מלא מלא דברים להספיק ולעשות ולצפות להם, אבל זה אח"כ, עכשיו תורי. שלא יתקררו לי המים.
לפני 15 שנים. 5 בפברואר 2009 בשעה 18:22
