מי אני?

עוד סופ"ש עבר לו ולא מוצלח במיוחד.

חמישי מסיבת מומולדת במקום הכי משעמם / רדוד / המוני בגוש דן.
שישי מסיבת מומולדת 90 לסבתא שדווקא היתה מוצלחת, אבל היה לה ניחוח של עצב. היא כל הזמן ביקשה שנצלם הרבה תמונות שיהיו לנו מזכרות ממנה.
ואח"כ היו לי תוכניות לנסוע לטייל בטבע וחשבתי לשלב את געגועי לטבע ואליו ולתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

שישי נפגשנו לאחר כמה שבועות מהמפגש האחרון. היה ערב מקסים, מרגש וכיפי, נהנתי מאוד מחברתו ותכננו טיול בטבע שיחל לפנות בוקר. אני נרדמתי בלילה והוא לא הצליח להעיר אותי וכשקמתי בבוקר, הוא כבר היה עגמומי עקב השינוי בתוכניות ולא היה נראה כי משהו יכול לשנות את זה. שוחחנו בנועם ונפרדנו בחיבוק מחויך ליד האוטו. בערב שישי הוא שאל אותי, אם אני יותר שמחה או עצובה לפגוש אותו ועניתי לו ששמחה. כשיצאתי ממנו בשבת בצהריים שוב לא הייתי שמחה יותר.
חזרתי עם תחושה איכסית כזו ואפילו הכיף שהיה בשישי, נראה כבר כמו זיכרון רחוק.

ולא קרה שום דבר ספציפי רע, דווקא היה טוב, אבל לא הצלחתי להמנע מלהרגיש אחראית לצורה שזה הסתיים ומלהתעצבן. המסקנה היחידה שלי היא שאני צודקת מפגשי אקסים למרות הרצון הטוב, לא באמת עושים טוב ושאני צודקת שאני מנסה להמנע מהם ככל הניתן. לא תמיד אני מצליחה, אני אשתדל לזכור את התחושה הנוראית, שאני סוחבת איתי משבת לפעם הבאה.

***
בכלל יש לי תחושה כבדה היום.
היום יש אזכרה 25 שנה למות אימי והבוקר כשהתעוררתי, קפץ לי זיכרון לראש מגיל 5 על ההודעה. איך התרוצצתי בכניסה הסמוכה לבניין מחופשת ושמחה ואחד הילדים של השכונה צעק לי " אמא שלך מתה " והתחלתי לבכות. תחושה קשה להתעורר איתה.
ויש בי עצב, על הלא מוכר. קשה מאוד להיות עצובים באמת על מישהו שלא מכירים.

מקווה שהמשך השבוע ומסיבות הפורים ישפרו את האווירה, בינתיים הדבר היחידי שמשמח אותי הוא שרזיתי ובקרוב מאוד גופי יהיה מוכן לקיץ.
ועד שיהיה לי משהו טוב, שמח לספר אני סותמת.

חג שמח.