זה כבר כמה ימים שאני חווה היסרטסיה. בשל עוצמת החוויה, המצאתי לה מילה אפילו.
אני בסטרס מטורף בשבוע האחרון. טרוף בעבודה, גם צריך להדביק את הפער של השבוע שלא נכחתי וגם תחילת חודש וכל הכרוך בכך וגם התקלות שונות ומעצבנות המעכבות עשייה.
אפילו היום הייתי במשרד ויום שישי לא הייתי במשרד לדעתי לפחות 10 חודשים. שעות הערב השבוע מוחרמות ומוקדשות להרמות כוסית ברחבי הארץ וזה עוד לא נגמר.
אני לא אוהבת חגים.
אתמול בין העבודה להרמת הכוסית בערב, היתה לי איזה רבע שעה בבית כדי להחליף בגדים. כשנכנסתי להתקלח ועמדתי מתחת לזרם המים החמים, כל הגוף שלי רעד ולא מקור.
חוסר מנוחה, לחץ, מלאן מחשבות שרצות במקביל, חולשה של הגוף וחרדות הובילו אותי לתחושת היסטרסיה מוחלטת במקלחת.
כשיצאתי מהמקלחת, הסתכלתי במראה ונזכרתי לי ששבועים לפני בשעות האלו, בכיתי במיון מכאב והכל חזר אלי. הכאב החד, הדם וחוסר האונים המתסכל ואז הסתכלתי שוב במראה
בשביל הפרופורציה ונראתי והרגשתי כמו עצמי שוב והתחלתי להחמיא לעצמי על השבוע האחרון, על יכולת התפקוד למרות הקושי, על ההתמודדות עם הכאבים ועל נצנוצי האופטימיות שהצלחתי למצוא.
זו סתם היסטרסיה.
למדתי על עצמי בשבועיים האחרונים שאני לוחמת ושאני לא מוכנה להכנע לכאב ולרחמים. אני יותר חזקה מזה.
***
אני ברייצ'ל מוד וזה בעייתי.
שבת שלום ומבורכת.
לפני 15 שנים. 3 באפריל 2009 בשעה 14:49
