לפני 15 שנים. 11 באפריל 2009 בשעה 8:16
ושפתיו הרכות ינשקו את שפתי וכאילו תרופה הן, שוב כבר לא יכאבו יותר.
וזרועותיו החסונות יעטפוני בחיבוק חם ונועז ושוב כבר לא יהיה קר.
ומבטו העמוק, יחדור לנשמתי וירפא אותה.
ולרגע אהיה ילדה שוב, כי אחשוב שהתמימות זו התשובה.
ואבין שרק רציתי שזו תהיה התשובה. המלחמה הבלתי פוסקת בין הורוד לשחור.
התשובה שלי היא באדום הנצחי, המבעבע והשורף, המאיר והאוהב.
לא סתם הוא צבע בסיס.
