And i knew that i would
בשעה טובה השמחה חזרה לביתי והשלווה עוטפת את נשמתי.
אני מרגישה חזקה מתמיד, מפוקסת וחדורת מוטיבציה.
אחד הדברים שתרמו לשיפור מצבי מעבר כמובן לשיפור הגדול מהבחינה הפיזית והחיצונית הוא שהתחלתי / חזרתי להיות ערה לכל המחשבות שהתרוצצו לי בראש ומפריעות לי בהוויה היומיומית. לקחתי על עצמי לנסות להיות מודעת לכל מחשבה שעוברת לי בראש, כדי לשים לב האם יש תבניות, או דפוסים שחוזרים על עצמם
וגיליתי כמה תופעות מעניינות.
אחד הדברים שחזרו על עצמן כל פעם בהקשר אחר היה דמיון מקדים כמעט לכל סיטואציה שעומדת לקרות ולרמה מאוד פרטנית. נגיד שיצאתי לסיבוב בפארק ורציתי לקנות קפה בארומה לדרך, אז בדרך לארומה רצו לי בראש כבר המשפטים של ההזמנה. אח"כ כשטיילתי בפארק במקום להתרכז ביופי שסביבי הייתי עסוקה בלחשוב על השיחה שתהיה לי עם סבתא שלי מיד בתום הטיול.
תשומת הלב לעניין הזה היה מאוד חשוב, כי הוא גרם לי להיות מודעת למה שאני מפספסת. הטיול אתמול בפארק כבר היה הרבה יותר איכותי, היופי סביבי כבר הסב לי הרבה יותר אושר, שיחות מעניינות עם אנשים יפים זרמו להן, מצאתי אבן מהממת והכי חשוב חזרתי הביתה מרוצה מהשיפור ברמת המודעות.
העפיפוניות שלי אומנם מקסימה ומשעשעת לרוב, אבל יש עולם שלם מסביבי והמון יופי שאני צמאה לראות ולגלות ובלי לשים לב אני מונעת ממני את זה.
הבוקר קמתי בתחושה עוצמתית מהרגיל, לקחתי את הזמן בבוקר, השקעתי בעצמי ויצאתי יפה, מחוייכת ומאושרת להתחיל את השבוע.
שבוע נפלא.
לפני 15 שנים. 19 באפריל 2009 בשעה 10:50